|
1
בתי המשפט
בית משפט השלום נצרת בשא006121/07
בתיק עיקרי: א 004100/07
בפני: כב' השופט טאהא ערפאת תאריך: 30/12/2007
בעניין: 1. סאמי לולו
2. מנורה חב' לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ארז בלוך המבקשים
נ ג ד
סעיד אבו מוויס
ע"י ב"כ עו"ד האני סרוג'י. המשיב
החלטה
בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
מבוא:
1. 1. התובע, תושב העיר ג'נין שבתחום הרשות הפלסטינית, נפגע ביום 15/07/00 בתאונת דרכים, כאשר רכב ישראלי, שהיה נהוג בידי נהג ישראלי פגע בו בתוך העיר ג'נין, בהיותו הולך רגל.
2. 2. ביום 13/06/07 הגיש התובע את תביעתו דנן נגד הנתבע מס' 1, הנהג ברכב, ונגד הנתבעת מס' 2, מבטחת השימוש ברכב בביטוח חובה, בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
3. 3. השאלה המצריכה הכרעה היא, האם תביעתו של התובע התיישנה לאור הוראות צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה והשומרון) (מס' 677), תשל"ו- 1976 (להלן:"צו הפיצויים").
טענות הצדדים:
4. 4. הנתבעים טוענים, כי מאחר שהתאונה אירעה בעיר ג'נין, אשר נמצאת בתחום הרשות הפלסטינית, חל על התאונה דין המקום, הוא צו הפיצויים. לטענתם, מאחר שצו הפיצויים קובע תקופת התיישנות של שנתיים, ומאחר שהתביעה הוגשה כעבור כשבע שנים, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.
5. 5. הבקשה הועברה לתגובת התובע, אשר טען, כי אין תחולה לצו הפיצויים על הגדה המערבית אלא אך ורק בשטחי עזה, ועל כן אין בסיס לטענה בדבר תקופת התיישנות של שנתיים. התובע מוסיף עוד, כי טענת ההתיישנות הינה טענה דיונית, ובהתאם לכללי המשפט הבינלאומי יש להחיל במקרה זה את הדין הדיוני של המקום שבו מתבררת התביעה, דהיינו דיני ההתיישנות בישראל. לחילופין טוען התובע, כי הוא לא יכול היה להגיש את תביעתו בתוך פרק הזמן של שנתיים, מאחר שפרטי חברת הביטוח נמסרו לו רק ביום 02/01/04.
דיון והכרעה:
הדין החל:
6. 6. חוק הפיצויים הינו חוק טריטוריאלי, אשר חל, ברגיל, בתחומי מדינת ישראל. ההלכה הפסוקה קובעת, כי לעניין תחולת חוק הפיצויים אין מקום לתחולת חזקת זהות הדינים, מאחר שמדובר בחוק מיוחד, סוציאלי, אשר הותאם למדינת ישראל (ראה לעניין זה את ע"א (י-ם) 6299/99 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נגד אוחנונה).
על אף שחוק הפיצויים הינו חוק טריטוריאלי, לא מן הנמנע כי במקרים מתאימים ייקבע, מכוח כללי המשפט הבינלואמי הפרטי, כי החוק חל על תאונת דרכים שאירעה מחוץ לגבולות המדינה. דוגמא לתאונה כזו ניתן למצוא בפרשת אוחנונה שהובאה לעיל, וכן המקרה שנידון בת.א. 11775/04 (שלום ירושלים) סמיראת יאסר נ. חוסין עאייד ואח'. בשני מקרים אלה נקבע, כי מירב הזיקות לתאונה קשורות לדין הישראלי, וכי אין שום קשר, בין ישיר ובין עקיף, בין מקום האירוע לנזק שנגרם. מנימוקים אלה נקבע, כי חל על התאונות הדין הישראלי, לרבות חוק הפיצויים. (ר' גם ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נגד מאג'דה קרעאן, שם הוחל הדין הישראלי על תאונת עבודה שאירעה בישוב ישראלי, אשר נמצא בתחום הרשות הפלסטינית).
7. 7. סוגיה זו אינה מתעוררת בענייננו מאחר שאין מחלוקת של ממש, כי על התאונה נשוא התביעה יש להחיל את דין המקום, ולא את הדין הישראלי. התאונה אירעה בתוך העיר ג'נין, הנפגע הינו תושב העיר ג'נין, ואין ספק שלמקום אירוע התאונה זיקה חזקה לאירוע התאונה. העובדה שהרכב והנהג הם ישראליים אינה יוצרת זיקה לדין הישראלי, ואין בה כדי לאפשר החלת הדין הישראלי על התאונה. לאור כל האמור, הדין החל על התאונה ושעל פיו יש לקבוע את זכאותו של התובע לפיצויים הינו דין המקום, דהיינו דין הרשות הפלסטינית.
דין המקום:
8. 8. בבקשתם טוענים המבקשים , כי הדין החל במקום הוא צו הפיצויים, אשר חוקק על ידי מפקד האזור ביום 23/09/76, ואשר החיל על הגדה הסדר דומה להסדר של חוק הפיצויים.
צודקים המבקשים, כי בהתאם לצו הפיצויים ולהלכה הפסוקה שנקבעה בפרשת חמאדה תקופת ההתיישנות הינה שנתיים. בפסק דין חמאדה נקבע עוד, כי מאחר שצו הפיצויים מהווה הסדר מיוחד, אשר מכיל בתוכו הוראת התיישנות מיוחדת, יש להחיל את הצו על כל חלקיו, לרבות ההוראה, אשר קובעת תקופת התיישנות של שנתיים, על אף שטענת ההתיישנות הינה הוראה דיונית ולא מהותית. על אותה הלכה חזר כב' השופט ריבלין ברע"א 10514/04 כרימה אבו רגילה ואח' נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול". יתירה מכך, צודקים המבקשים, כי צו הפיצויים מס' 677 חל על שטחי הגדה, ולא על חבל עזה, כטענת התובע.
לאור האמור, אין ממש בטענת התובע, כי מאחר שחוק ההתיישנות הינו דיוני, יש להחיל את הוראת חוק ההתיישנות הישראלי, ואין ממש בטענתו, כי צו הפיצויים אינו חל על העיר ג'נין, שבתחום הגדה המערבית.
9. 9. לכאורה ובהתאם לצו הפיצויים וההלכות שנקבעו בפרשות חמאדה וכרימה אבו רגילה, היה מקום לדחיית התביעה מחמת התיישנות. ברם, ההסדר הקבוע בצו הפיצויים עמד בתוקפו עד לחתימת ההסכמים השונים עם הרשות הפלסטינית בשנים 1994 ו- 1995. מדובר בפרוטוקול שנחתם בפריז ביום 29/04/94 ובהסכם בדבר רצועת עזה ויריחו שנחתם בקהיר ביום 04/05/94, ובהסכמים מאוחרים יותר. בהסכמים אלה הוקנתה למועצה הפלסטינית הסמכות לחוקק חוקים בשטחים שבאחריותה, ובכלל זה חוקים, בתחום הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ראה ע"א 2144/02 (נצרת) מגדל חב' לביטוח בע"מ נגד איימן זידאן ואח').
במסגרת ההסכמים קיבלו הפלסטיניים על עצמם להמשיך ולהנהיג שיטת ביטוח חובה ואחריות מוחלטת לנפגעי תאונות דרכים. מאז חתימת ההסכמים, מקור החובה לפצות תושב מקומי שנפגע בתחום הרשות הפלסטינית הוא החוקים שנקבעו על ידי הרשות, ולא מכוח צו הפיצויים.
לעניין זה ראה האמור בספרו של י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שם מציין המלומד אנגלרד כדלקמן:
"עם החתימה בוושינגטון על הסכם הביניים בשנת 1995 הוחלט על הסדר חדש לגבי כל שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית. לפי סעיף XI לנספח של הסכם הביניים, על הרשות להקים קרן פלסטינית, והקרן שהייתה קימת על פי צווי הממשל תחדל מלהיות אחראית, (ההדגשה שלי ע.ט.).
עמ' 26
ובמקום אחר מציין המלומד אנגלרד:
" על נפגע מקומי מעין זה חל הדין המקומי, שהוא כיום, עקרונית, בשטחי הרשות דין הרשות הפלסטינית, אותו התחייבה, כאמור, לעצב על פי הדגם הישראלי. אם אין דין מיוחד כזה, יש להניח כי ימשיכו לחול דיני הממשל הצבאי " .
עמ' 27
10. 10. הנה כי כן, מאז חתימת הסכמי הביניים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית, הועברו סמכויות החקיקה באזורי הרשות לידי הרשות הפלסטינית, שיש לה הסמכות לחוקק חוקים, לרבות בתחום הביטוח וחובת הפיצוי בתאונות דרכים. יתכן שהרשות הפלסטינית אימצה את הוראות צו הפיצויים, וייתכן שלא. מאחר שמדובר בדין זר שאין לבית משפט זה ידיעה שיפוטית לגביו, אינני יכול לקבוע, בשלב זה של הדיון, מה אומר דין המקום, הן לעניין עצם הזכאות לפיצויים, והן לעניין משך תקופת ההתיישנות (ראה לעניין זה את ת"א (ירושלים) 8433/06 שושה סהאם ואח' נגד נחה מרשד ואח') .
11. 11. מכל האמור עד כה עולה, כי הדין החל על התאונה הינו דין הרשות הפלסטינית ולא צו הפיצויים, אליו מפנה ב"כ הנתבעים, ושהיה בתוקף עד חתימת ההסכמים עם הרשות. דין הרשות הינו בבחינת דין זר, ועל כן הדרך להוכיחו הינה בדרך שמוכיחים כל עובדה אחרת, לרבות על ידי הגשת חוות דעת של אנשי משפט מהרשות הפלסטינית.
12. 12. מאחר שכאמור אינני יכול לקבוע, בשלב זה, מה קובע דין הרשות לעניין תקופת ההתיישנות, אין באפשרותי לקבוע, בשלב זה של הדיון, באם התביעה התיישנה אם לאו.
13. 13. בשולי ההחלטה אעיר, כי אם הייתי קובע, כי תקופת ההתיישנות הינה שנתיים, הייתי דוחה את טענותיו של התובע לעניין חוסר יכולתו להגיש את התביעה בתוך השנתיים, וכפועל יוצא הייתי דוחה את התביעה. מתגובת התובע עולה, כי פרטי חב' הביטוח נמסרו לו ביום 02/01/04, כשלוש וחצי שנים לפני הגשת התביעה, ועל כן גם אם מירוץ ההתיישנות התחיל ביום 02/01/04, דין התביעה היה להידחות. ברם, כפי שציינתי קודם, לא ברור מה אומר דין הרשות הפלסטינית לעניין תקופת ההתיישנות, מדובר בשאלה עובדתית שיש להוכיחה כפי שמוכיחים כל עובדה אחרת, ועל כן לא ניתן לדחות את התביעה, בשלב זה של הדיון, מחמת התיישנות.
14. 14. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה ללא צו להוצאות.
15. 15. הצדדים מוזמנים לישיבת קדם משפט בתיק העיקרי ליום 17/02/08, שעה 08:30.
16. 16. המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתנה היום, כ"א בטבת, תשס"ח (30 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים.
טאהא ערפאת, שופט
006121/07בשא116 פאדיה סכראן
תודה לכל חברי הובלות וגם מוצרי תינוקות ואפילו תרגומים |
|
.gif)
