קבל 3 הצעות ביטוח רכב מ3 חברות ביטוח לקבלת הצעת מחיר לחץ כאן

ת"א (תל-אביב-יפו) 85340/00 - דורנט 1991 ישראל בע"מ נ' ראובן שלומית ואח' . תק-של 2008(1), 6726.
========================================


דורנט 1991 ישראל בע"מ
נ ג ד
1. ראובן שלומית
2. ראובן יעקב
3. איילון חברה לביטוח בע"מ (צד ג')
צפלביץ ישראל (צד ג')
 
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[24.1.2008]
 
כב' השופטת עינת רביד
 
בשם התובעת - עו"ד גולדברג ועו"ד שימל
בשם הנתבעים - עו"ד גיא כהן
בשם הנתבעת ואיילון חברה לביטוח - עו"ד עמיקם ועו"ד סלומי
בשם צפלביץ ישראל - עו"ד הדר
 
פסק דין
 
רקע והליכים P

1.    התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בהשכרת רכב לתקופות זמן ממושכות למשתמש יחיד, בשיטת הליסינג (שכר - מכר) התפעולי (להלן: "התובעת" או "דורנט"). הנתבעת 1 (להלן: "שלומית") והנתבע 2 (להלן: "יעקב") (להלן ביחד:"הנתבעים") שכרו מן התובעת רכב מסוג מרצדס ויטו שנת יצור 1998 מספר רישיון 47-788-20 (להלן: "הרכב") לשכירות ארוכת טווח החל מיום 16.2.98 לתקופה של 44 חודשים בהסכם שנחתם ביום 26.12.97 (להלן: "ההסכם") ולפיו שילמו הנתבעים סך של 3,533 ₪ לחודש. רכבה של התובעת בוטח על ידי התובעת ביום 15.2.98 אצל הנתבעת 3, היא גם צד שלישי 1 (להלן: "המבטחת") בפוליסת ביטוח רכב פרטי אשר מספרה 3-65-992232\99 (להלן: "הפוליסה הראשונה"), לתקופה שמסתיימת ביום 31.1.99. הביטוח אצל המבטחת נעשה באמצעות מר ישראל צפלביץ, צד שלישי מס' 2, הוא סוכן הביטוח (להלן: "סוכן הביטוח"), כאשר התשלומים שולמו על ידי התובעת ישירות למבטחת ונגבו מן הנתבעים באמצעות הוראת קבע כחלק מן התשלום החודשי. לאחר התקופה האמורה ביקשו הנתבעים מסוכן הביטוח להאריך את תוקף הפוליסה החל מיום 1.2.99 ועד ליום 31.1.00 (להלן:"הפוליסה המוארכת"). לאחר סיום הפוליסה המוארכת ביקשו הנתבעים מסוכן שהביטוח להאריך את תוקף הפוליסה. ביום 6.5.99 פנתה התובעת לסוכן הביטוח, מסיבות שיבוררו בהמשך, וביקשה ממנו לבטל את הפוליסה. במקום הפוליסה שביטלה התובעת, רכשה התובעת אצל המבטחת פוליסה שתחילתה ביום 18.4.99 וסיומה ביום 30.4.00 (להלן:"הפוליסה החדשה").
2.    ביום 16.8.99, עת שנהג ברכב בנם של הנתבעים, שהיה "נהג צעיר", התרחשה תאונת דרכים בעטיה הושבת הרכב לצמיתות עקב נזק טוטלי ("טוטאל לוס") (להלן: "התאונה" או "האירוע"). התובעת פנתה למבטחת לקבלת דמי ביטוח בגין השבתת הרכב לצמיתות, אך הושבה ריקם מאחר ולטענת המבטחת הפוליסה נעדרת כל כיסוי ביטוחי לנהיגת נהג צעיר ברכב, אשר לטענתה נהג ברכב במועד התאונה.
3.    במסגרת מערכת היחסים בין הצדדים אירעו גם האירועים הבאים: הנתבעים באמצעות סוכן הביטוח ערכו אצל הנתבעת פוליסת ביטוח נוספת לעניין החממות והגידולים שלהם באוקטובר 1998 (להלן: "פוליסות החממות"). הנתבעים לא שילמו את הפרמיה בגין פוליסות החממות. ביום 31.3.99 התקבל אצל התובעת מכתב מהנתבעת, נושא תאריך 23.3.99 ובו נאמר לתובעת כי התשלום עבור הפוליסה המוארכת חזר וכי בניגוד להסכם, דמי הביטוח שולמו ישירות על ידי הנתבעים למבטחת. לטענת סוכן הביטוח, המבטחת סברה בטעות כי הנתבעים לא עמדו בתשלום הפרמיות של הרכב, אשר שולמו ישירות על ידי התובעת, בעוד שלמעשה הנתבעים לא עמדו בתשלום הפרמיות של פוליסות החממות (ראו עדות הסוכן בעמוד 83 שורות 15-18). מסיבה זו פנתה גברת דאר מהתובעת ביום 6.5.99 לסוכן הביטוח וביקשה ממנו לבטל את הפוליסה המוארכת. במקביל פנתה התובעת לניליביט סוכנות לביטוח (1990) בע"מ וביקשה מהם להוציא פוליסה לרכב. ואכן המבטחת הוציאה את הפוליסה החדשה. לטענת התובעת בשום שלב לא פנו אליה הנתבעים או סוכן הביטוח וביקשו ממנה להרחיב את הכיסוי כך שיכלול "נהג צעיר".
4.    בתחילה, התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כלפי הנתבעים בטענה, כי הם הפרו את חוזה השכירות שבין הצדדים להשכרת הרכב. עוד טענה התובעת בכתב התביעה בסדר דין מקוצר כי לאור טענת המבטחת כי הנתבעים לא קיימו אחר תנאי הפוליסה ובשים לב לעובדה שהמבטחת דחתה את התביעה, על הנתבעים לשלם לתובעת את שווי הרכב בהתאם להתחייבותם בהסכם. התובעת טענה בהסתמך על חוות דעת שמאית כי שווי הרכב נכון למועד התאונה עמד על סך 130,500 ₪. עוד דרשה התובעת בכתב התביעה תשלום בגין הפרת הסכם השכירות בסך של 48,413 ₪ כולל מע"מ. P

5.    הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה הוגשו תצהירים של יעקב ושל סוכן הביטוח. בתצהיריהם שניתנו בבקשת הרשות להתגונן טענו הנתבעים שתי טענות עיקריות. האחת, כי פנו לסוכן הביטוח אשר ייצג את התובעת וטיפל בענייני הביטוח שלה וביקשו ממנו להרחיב את הביטוח ל"נהג צעיר", על מנת שבנם של הנתבעים יוכל לנהוג ברכב. השנייה, כי מדובר בתנאים מקפחים בחוזה אחיד שנחתם בין הצדדים, שאין על בית המשפט לקבלם ואשר הביאו לתחשיב סכום מופרז ומופרך, כאשר הנתבעים טוענים כי שילמו עד היום על חשבון שווי הרכב כ-160,000 ₪, כאשר מדובר ברכב שערכו כ- 130,000 ₪. הן סוכן הביטוח והן יעקב נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם. בסוף החקירות קבעה כבוד השופטת דליה אבי גיא כי יש מקום ליתן רשות להתגונן תוך חיוב הנתבעים בהפקדת סכום של 30,000 ₪ (ראו החלטה מיום 17.6.02 בבש"א 118420/01). כבוד השופט דן ארבל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את ערעור הנתבעים על ההחלטה להפקיד סכום של 30,000 ₪ ולפיכך ניתנה הרשות להתגונן ללא ערבות כספית (ראו החלטה מיום 13.2.03 בבר"ע 2199/02).
6.    ביום 11.6.03 הגישה התובעת את תביעתה גם כנגד המבטחת ואילו הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד המבטחת וכנגד סוכן הביטוח. המבטחת טענה כי מקרה הביטוח ארע ביום 16.8.99 והתביעה נגדה הוגשה רק ביום 11.6.03, דהיינו למעלה מ-4 שנים מאז קרות מקרה הביטוח ולכן יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, כיוון שחלפו למעלה משלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח וזאת מכח סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"). כבוד השופטת גרוסמן בהחלטתה מיום 21.3.04 דחתה את טענת ההתיישנות.
7.    ההוכחות נשמעו על ידי ובמסגרתם נשמעו העדים אשר יפורטו להלן. מטעם התובעת: הגברת חדוה דאר, מנהלת חשבונות בתובעת בתקופה הרלוונטית (להלן: "מנהלת החשבונות בתובעת"); מר יואב רן, מנהל נילי ביט סוכנות לביטוח (1990) בע"מ, אשר שימש כסוכן ביטוח של המבטחת בתקופה הרלוונטית וערך פוליסות ביטוח רבות לרכבים שונים בבעלות התובעת (להלן: "מנהל נילי ביט"); מר יצחק לובוביץ, מנכ"ל התובעת; גברת שרון חבזי פקידה במחלקת הביטוח בתובעת, גב' רויטל עופר שהיתה במוקד לקוחות של התובעת. מטעם הנתבעים העידו יעקב ושלומית וכן גב' רונית בעייר, חתמת במבטחת. כמו כן העיד סוכן הביטוח.
8.    יש לציין כי על מנת לחסוך בעדים ולייעל את הדיון הצדדים הסכימו ביניהם, כי שווי הרכב במועד התאונה עמד על סך 111,538 ₪ בניכוי שווי השרידים בסך של 2,340 ₪ וסך הכל 109,198 ₪. לעניין זה ראו מסמך שסומן במ/1.
דיון והכרעה
האם פנו הנתבעים וביקשו הרחבת "נהג צעיר"
9.    השאלה העובדתית הראשונה והעיקרית היא: האם פנו הנתבעים לסוכן הביטוח וביקשו להרחיב את הפוליסה כך שתכסה "נהג צעיר" ברכב.
10.  הנתבעים שכרו את הרכב מהתובעת בהסכם שכירות מיום 26.12.97 וביום 16.2.98 חתם יעקב על טופס "ביטול כיסוי לנהג צעיר חדש". יעקב בתצהירו, שהוגש במסגרת בקשת הרשות להתגונן כתב בסעיף 4 כי "במחצית חודש אפריל 1998, פניתי אל סוכן הביטוח בבקשה כי הפוליסה תכלול כיסוי ביטוחי גם עבור נהג צעיר על מנת שבננו, יוני ראובן, יוכל לנהוג ברכב. סוכן הביטוח אישר לי כי הוא ידאג לכך וכי הדבר יעשה". לתצהיר צירף יעקב מכתב שנכתב על ידי סוכן הביטוח ונושא את התאריך 9.9.99 המופנה לתובעת ובו נכתב בהקשר לפוליסה 57-64-990577/99 כך: "לפי בקשת ראובן יעקב, ברצוני להבהיר לכם כי הנ"ל ביקש להוסיף נהג צעיר, לפני ביטול הפוליסה והעברתה אליכם. הדבר לא יתבצע מכיוון שהפוליסה הועברה אליכם מייד אחרי הבקשה". P

11.  במסגרת בקשת הרשות להתגונן של הנתבעים הגיש סוכן הביטוח תצהיר מיום 2.5.02 ובו הצהיר כי שימש כסוכן הביטוח מטעם התובעת וכי הרכב בוטח במבטחת לתקופה ראשונה עד ליום 31.1.99 בפוליסה שמספרה 3-64-983290/98וכי בסיום התקופה הראשונה חידש את הפוליסה לתקופה מיום 1.2.99 ועד ליום 31.1.00. עוד הוא כותב, כי במחצית השנייה של חודש אפריל 1999 פנה אליו יעקב וביקש להוסיף לפוליסה כיסוי בגין נהג צעיר לבנו. על פי סעיף 6 לתצהיר סוכן הביטוח, ביום 6.5.99, ועוד לפני שהספיק לבצע את הוספת הנהג הצעיר, קיבל הוראה מהתובעת לבטל את הפוליסה מתחילתה. התובעת, לטענת סוכן הביטוח, ערכה לרכב פוליסה חדשה אצל המבטחת שמספרה 3-65-992232/99 והפקיעה ממנו את הטיפול בכל העניין "וזאת מבלי לבדוק איתי ו/או עם מר ראובן יעקב שמשתמש ברכב, באשר לשינויים נדרשים ו/או דרישות חדשות בפוליסה החדשה לעומת הפוליסה הקודמת".
12.  בחקירתו הנגדית של סוכן הביטוח בשלב בקשת הרשות להתגונן העיד סוכן הביטוח כי כאשר פנה אליו יעקב באמצע אפריל 1999, הוא הודיע ליעקב שהוא צריך לפנות לתובעת ולא אליו לעניין זה. עוד הוא ציין בחקירתו החוזרת, כי לאחר התאונה פנתה אליו שרון מהתובעת ושאלה אותו האם זה נכון שיעקב ביקש ממנו בזמנו להוסיף נהג צעיר. לאחר שאישר לה שזה נכון ביקשה את זה בכתב ולכן הוציא סוכן הביטוח לטענתו את המכתב מ - 9.9.99 (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.6.02 בבש"א 118420/01 עמודים 7-3).
13.  יעקב בחקירתו הנגדית בשלב בקשת הרשות להתגונן ציין כי לא נכון שסוכן הביטוח הפנה אותו לתובעת, אלא לטענתו: "הוא אמר אני אעשה לך את זה וזה כרוך בתשלום ולא שילמתי לו כי הוא לא ידע כמה לגבות ממני. הוא אמר לי שזה יוסף לפוליסה" (עמוד 9 לפרוטוקול מיום 17.6.02 בבש"א 118420/01).
14.  הצדדים הגישו העתק של אישור משרד הרישוי לתאריך קבלת הרישיון של מר יוני ראובן, בנם של הנתבעים, לפיו הבן קיבל רישיון נהיגה לראשונה בפברואר 1999.
15.  בעת הדיון בפני נחקרו שוב יעקב וסוכן הביטוח. כאשר נשאל יעקב שוב מתי פנה לסוכן הביטוח לראשונה הוא עונה: "במהלך החודש שהוא קיבל רישיון. אני חושב שבתחילת החודש כשהוא קיבל רישיון פניתי לציפילביץ וביקשתי ממנו כיסוי לנהג צעיר. אני חושב שזה היה בפברואר. כלומר שלא היה מצב שהבן שלי ינהג ברכב בלי שיהיה לו כיסוי של נהג צעיר". כאשר הוא מעומת עם גרסתו בתצהירו, כי הפניה הייתה רק במחצית חודש אפריל הוא עונה כי אינו זוכר את התאריך המדויק שבו פנה לסוכן הביטוח ולאחר מכן מסכים, כי צריך היה להיות שהפניה לסוכן הביטוח הייתה כאשר הבן שלו קיבל את הרישיון, דהיינו בפברואר 1999 (ראו עמוד 62 לפרוטוקול).
16.  סוכן הביטוח, בתצהיר נוסף מיום 21.6.05, שהגיש לתיק זה, בשלב בו היה מיוצג ולאחר שהוגשה כנגדו "הודעת צד שלישי", כתב, כי הוא תמה על התנהגות שולחי ההודעה, אשר ביקשו ממנו מספר רב של פעמים שיעזור להם מול חברת הביטוח ובסופו של דבר לאחר שקיבלו ממנו תצהיר- פנו והגישו תביעה נגדו. והוא מוסיף וכותב בתצהירו: "יודגש ויובהר כי התצהיר עליו חתמתי, שהוגש על ידי שולחי ההודעה (הנתבעים- ע.ר.) בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן הינו תצהיר שנכתב ושוכתב על ידי שולחי ההודעה בלבד. אני איני משפטן ואיני מבין במושגים משפטיים ולכן בתום לב האמנתי כי הכל נמסר כדי לעזור לשכנים שלי ולא על מנת להפילני בפח." בסעיף 6 לתצהיר הוא כותב: "בדיעבד התברר לי כי שולחי ההודעה לא פירטו את כל העובדות כהווייתן ועובדות אשר אינן משרתות את עמדת שולחי ההודעה, לא בא זיכרן בתצהיר." בהמשך אותו תצהיר הוא שב ומעיד כי הנתבעים פנו אליו במחצית חודש אפריל 1999 וביקשו להוסיף את בנם כמוטב בפוליסה. P

17.  כאשר נשאל סוכן הביטוח על ידי בא כח הנתבעים, על אמירתו כי התצהיר "שוכתב" הוא עונה: "התכוונתי שפנית (בא כח הנתבעים- ע.ר.) אלי בזמנו והתחייבת ששום דבר לא ישמש אחר כך כנגדי ולא תעשה מה שאתה עושה פה עכשיו. ישבנו במשרד שלך ואתה אמרת שאתה רוצה נתונים כדי לעזור ללקוח שלך. ואתה התחייבת בפני שלא יתבעו אותי אחר כך." (עמוד 84 שורות 17-19) ובהמשך הוא אומר: "ביחד איתך ישבנו וכתבנו את התצהיר הזה. הכוונה שכתבנו אותו ביחד עם ההתחייבות שלך." ובהמשך: "אני זוכר את הסיכום איתך. אני זוכר שישבנו יחד וקראנו את התצהיר. אמרתי שאני לא רוצה לכתוב תצהיר ואתה התחייבת שלא תתבע אותי בגין התצהיר הזה. אני אמרתי את העובדות שעד היום אני אומר שהן נכונות."
18.  נושא נוסף שמשפיע על המחלוקת הזו הוא אותו מכתב שכתב סוכן הביטוח ביום 9.9.99, אשר מוען לתובעת ובו נאמר: "לפי בקשת ראובן יעקב, ברצוני להבהיר לכם כי הנ"ל ביקש להוסיף נהג צעיר, לפני ביטול הפוליסה והעברתה אליכם. הדבר לא התבצע, מכיוון שהפוליסה הועברה אליכם מיד אחרי הבקשה." (להלן: "מכתב סוכן הביטוח") מר לובוביץ, מנכ"ל התובעת, כתב בתצהירו כי מכתב סוכן הביטוח לא התקבל אצל התובעת במועד הרלוונטי אלא רק במהלך ההליכים נשוא תיק זה (ראו סעיף 23 לתצהיר).
19.  סוכן הביטוח העיד על מכתב זה בתצהירו השני מיום 21.6.05: "לאחר מספר רב של חודשים נתבקשתי לאשר במכתב כי אכן שולח ההודעה מס' 1 (הכוונה ליעקב- ע.ר.) הודיע לי כי ברצונו להרחיב את כיסוי הפוליסה לנהג צעיר לכשבנו יקבל את הרישיון, ואכן אישרתי זאת במכתב." (סעיף 39 לתצהיר). בתצהיר הראשון שנתן סוכן הביטוח במסגרת בקשת הרשות להגן מיום 2.5.02 כתב על מכתב זה כך: "את עיקר העובדות הללו הבהרתי לחברת דורנט במכתב מיום 9.9.1999." (ראו סעיף 8 לתצהיר סוכן הביטוח).
20.  כאשר סוכן הביטוח נשאל בחקירה הנגדית מדוע ראה מתפקידו להוציא מכתב שכזה לאחר שקודם לכן אמר שלא ראה מתפקידו אפילו להודיע לחברת הביטוח את ההודעה שנמסרה לו על "נהג צעיר" (עמוד 79 -80 לפרוטוקול), הוא עונה כך: "קיבלתי פנייה משני הכיוונים גם מדורנט וגם מראובן היה פה ברור שאני כבר לא צד לביטוח. ולמכתב שאני כותב אין משמעות לעניין הביטוח אלא משמעות אחת לברור פנימי בתוך דורנט. אמרה לי שרון שהיא הולכת עם המכתב למנכ"ל במטרה אחת לעזור לראובן יעקב שלא ישאר בלי כלום." (עמוד 82 לפרוטוקול).
21.  כל הגירסה הזו שהבקשה הייתה מדורנט לצורך "בירור פנימי" לא נמסרה בשום תצהיר והיא אף לא עולה בקנה אחד עם נוסח המכתב עצמו. במכתב עצמו כותב סוכן הביטוח כי המכתב נכתב לבקשת ראובן יעקב ולא לבקשת התובעת. גם טענתו של סוכן הביטוח, בהמשך החקירה הנגדית, כי לא חשב שיהיה במכתב כדי לעזור לנתבעים, מעוררת ספק נוסף בעדותו בכללותה ובגרסת הנתבעים והסוכן.
22.  הנתבעים לא שכנעו כי עדותם אמינה ובעדותם נבקעו די בקיעים, על מנת שלא לקבל את גרסתם כי מסרו לסוכן הביטוח במחצית השנייה של אפריל את בקשתם להוספת "נהג צעיר". הפירכות העומדות כנגד גרסה זו מרובות.
23.  ראשית, ה"נהג הצעיר", יוני, בנם של הנתבעים, קיבל את רישיון הנהיגה ביום 19 בחודש פברואר 1999, לכך יש להוסיף כי יעקב העיד כי "אין מצב שהילדים שלי ינהגו ברכב בלי כיסוי לנהג צעיר" (עמוד 63 שורה 4). ועוד הוא העיד כי בנו החל לנהוג "בסמוך לקבלת הרשיון" וכי הביטוי "בסמוך" משמעו "חודש" (עמוד 62 שורה 3). מכאן, שאם יוני לא נהג ולו יום אחד ללא ביטוח כנדרש, הרי שהיה צורך לכל המאוחר להוציא ביטוח בחדש מרץ 1999 ולא במחצית השנייה של חדש אפריל 1999. אך ממילא גרסה זו אינה עומדת במבחן המציאות, ההגיון והשכל הישר, וההנחה הסבירה היא שנהג צעיר שמקבל רישיון מתחיל לנהוג מיד, כאשר הוא מקבל את הרישיון ואינו מחכה חדש ובוודאי שלא חודשיים עד להתחלת הנהיגה. ולכן ההנחה הסבירה היא שיוני החל לנהוג עוד בפברואר 1999 ונהג ללא ביטוח כנדרש עד התאונה והנתבעים לא טרחו לדאוג לביטוח כראוי. לכך יש להוסיף כי יוני לא הובא להעיד מתי התחיל לנהוג ברכב על מנת לתמוך בעדות הנתבעים כי החל לנהוג חודשיים לאחר קבלת הרישיון. P

24.  שנית, בתצהירו הראשון כותב סוכן הביטוח כך: "במחצית השנייה של חודש אפריל 1999 פנה אלי מר ראובן יעקב וביקש להוסיף לפוליסה כיסוי בגין נהג צעיר לבנו..." (סעיף 5 לתצהיר). לעומת זאת בתצהיר השני מיום 21.6.05 הגירסה משתנה ונכתב: "במחצית חודש אפריל 1999 פנה אלי שולח ההודעה... ובישר לי כי בנו הצעיר עומד לקבל רישיון נהיגה וכאשר הוא יקבל הוא ירצה לרכוש כיסוי לנהג צעיר." גירסה זו שונה לגמרי, משום שלפיה אין עדיין לצעיר רישיון נהיגה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם העובדות ולפיהם הרישיון התקבל חודשיים קודם לכן, והוא אף אינו מבקש בפועל לרכוש את הכיסוי לנהג צעיר, אלא זו מעין התראה כללית על כך, אך עדיין הצורך לא הגיע, כיוון שהוא רק בעתיד יקבל רישיון נהיגה. גירסה זו גם אינה עולה בקנה אחד עם המכתב שכתב סוכן הביטוח ביום 9.9.99. במילים אחרות, ההבדל בגרסאות גם הוא מצביע על כך שככל הנראה פגישה והודעה שכזו לא היו ולא נבראו. יתר על כן, לא רק הבדל משמעותי בגרסאות יש כאן, אלא גם בעיה של ממש מבחינת לוח הזמנים. שהרי אם פונה אדם ומבקש לאלתר הוספת ביטוח נהג צעיר כיוון שבנו כבר נוהג ברכב, הרי שאין ספק שחובתו של סוכן הביטוח לעשות זאת מייד ולא יתכן להמתין מספר ימים, אולם בגירסתו הראשונה של סוכן הביטוח מהמחצית השנייה של אפריל 1999 ועד 6.5.99, שאז הודיעו לו רשמית כי אינו הסוכן עוד, עברו למעלה משבועיים ובהם לפי גרסתו הראשונה ישב בחיבוק ידיים ונתן ל"נהג צעיר" לנהוג ללא ביטוח כראוי. על מנת לתקן גרסה זו, שאינה מתקבלת על הדעת ומעידה על רשלנות רבה מצד סוכן ביטוח בזמן שהיה עדיין סוכן הביטוח (אפריל 1999), שונתה העדות בתצהיר השני ושם נטען כי רק נאמר לו כי הבן עומד לקבל רישיון, וכאשר הבן יקבל את הרשיון ירצה יעקב להוציא כיסוי כראוי. בגרסה זו אין רשלנות של הסוכן, אולם היא לא עולה בקנה אחד עם העובדה שהרישיון כבר הוצא בפברואר 1999 ואף לא עם גרסאותיו הקודמות של הסוכן.
25.  שלישית, המכתב מ- 9.9.99, אשר דעתי עליו הבאתי לעיל, והוא דווקא מחזק את עמדתי כי אין לגרסת הנתבעים כל תימוכין במסמך מזמן אמת.
26.  רביעית, למרות שסוכן הביטוח הצהיר כי לא סבר באמצע אפריל או במאי 1999שמתפקידו להודיע לחברת הביטוח או לתובעת על ה"נהג הצעיר" בנסיבות שנוצרו, דהיינו הפסקת פעילותו כסוכן ביטוח של התובעת, הוא כן הודיע לתובעת ביום 7.5.99 כי קיימת בעיה עם ביטול הפוליסה בהקשר לשעבוד הפוליסה. אם אכן הודע לו באפריל 1999, כאשר עדיין היה סוכן ביטוח, על דרישה ל"נהג צעיר" לא מתקבל על הדעת שבאותו מכתב בו הוא דואג ליידע את התובעת על נושא השעבוד - הוא אינו דואג כי לנהג הצעיר יהיה כיסוי ראוי.
27.  חמישית, בתצהיר השני של סוכן הביטוח מופיעה גרסה חדשה שלא מופיעה קודם לכן ולא מופיעה בתצהיר הראשון, ולפיה לאחר שיעקב מודיע לו כי בנו מתעתד לקבל רישיון נהיגה סוכן הביטוח הודיע לו כי אינו סוכן הביטוח שלו ולכן עליו לפנות לתובעת ולעשות זאת באמצעותה. גרסה זו אינה מופיעה בתצהירו הראשון ולנוכח חשיבותה הברורה וההבדל שהיא יוצרת מבחינת האחריות המשפטית המוטלת על הנתבעים לעומת זו המוטלת על סוכן הביטוח, הרי שקשה לקבל את מכלול גרסת הסוכן אשר השתנתה מרגע שהתביעה הופנתה גם כלפיו.
28.  שישית, הנתבעים היו במצב כלכלי קשה במועד שבו קיבל בנם את הרישיון, וניתן לראות זאת מכך שלא טרחו לשלם את הפרמיות בגין ביטוח החממות. מן הסתם ביקשו לחסוך את ההוצאה הגבוהה הכרוכה בכיסוי של "נהג צעיר" ולכן לא הוציאו כיסוי כנדרש. אי אפשר גם לתת אמון בגרסתם שלא ידעו כי הנהג הצעיר לא הוסף לפוליסה כאשר התשלום לתובעת לא השתנה במהלך החודשים שמיום ההודעה הנטענת ועד ליום התאונה, ואין ספק שהוספת כיסוי "נהג צעיר" מעלה את מחיר הפוליסה כך שהיה ניתן להבחין בשינוי בתשלום החודשי לתובעת. P

29.  לסיכום, גרסת הנתבעים כי פנו לסוכן באמצע אפריל 1999 ובקשו כי יוסיף לכיסוי הביטוחי "נהג צעיר" אינה מתקבלת על דעתי ואיני נותנת בגרסה זו אמון. למעלה מן הדרוש יש לציין כי עדות סוכן הביטוח גם היא לא תמכה בגרסת הנתבעים ודווקא עוררה ספקות של ממש בגרסתם.
 
ביטול הפוליסה וחידושה
30.  הצדדים השקיעו עדים רבים בסוגיה זו של ביטול הפוליסה וחידושה. לטעמי היא אינה מעלה ואינה מורידה דבר. גם אם התובעת בטעות ביטלה את הפוליסה והוצאה פוליסה חדשה, הרי שאין מחלוקת שהייתה פוליסה תקפה במועד התאונה, אך ללא כיסוי ל"נהג צעיר". משלא קיבלתי את גרסת הנתבעים כי הם טרחו בזמן כלשהו להודיע על הוספת "נהג צעיר", הרי שאין משמעות לביטול הפוליסה וחידושה על ידי התובעת במועד שקדם למועד התאונה בחודשים רבים.
 
רשלנות התובעת
31.  הנתבעים טוענים כי התובעת התרשלה באשר היה עליה לפנות אליהם טרם חידוש הפוליסה ולברר האם חלו שינויים כגון "נהג צעיר". איני סבורה כי יש להטיל על התובעת נטל שכזה. הנתבעים הם שיודעים את השינויים ועליהם החובה לדווח, לאחר שבתחילת הפוליסה חתמו במפורש על טופס ביטול לכיסוי עבור נהג צעיר. החובה מוטלת הייתה על הנתבעים להודיע על התווספות ה"נהג הצעיר" למשפחה ומשלא עשו זאת, הרי שהאחריות רובצת לפתחם.
 
שיעור הנזק
32.  על פי סעיף 15.4 להסכם הנתבעים התחייבו למלא אחר תנאי הפוליסות, באופן שיהא כיסוי ביטוחי לכל אירוע באופן שלא יפר את תנאי הפוליסות. עוד נקבע באותו סעיף: ""השוכר אחראי לכל נזק שיגרם עקב אירוע שלא יהא מכוסה בפוליסת הביטוח של המכונית עקב הפרת תנאי הפוליסה על ידי השוכר או מי מטעמו או צד שלישי כלשהו שיעשה שימוש כלשהו במכונית בתקופת השכירות. האחריות של השוכר כאמור לעיל תהא כלפי דורנט ... והשוכר מתחייב לפצות ולשפות את דורנט בגין כל נזק ו/או הוצאה שיגרמו עקב הפרת התחייבות השוכר כאמור לעיל...". בנוסף נקבע בסעיף 15.6 להסכם כך: "למען הסק ספק מוסכם בין הצדדים כי אי תשלום נזק כולו או מקצתו על ידי חברת הביטוח במועד הנקוב בפוליסה, הינו הוכחה לכך כי השוכר הפר את תנאי הפוליסה. לפיכך השוכר ישא וישלם בכל הנזקים, הפסדים והוצאות שיגרמו לדורנט כתוצאה מכך."
33.  אומר מייד כי איני מקבלת את טענת הנתבעים כי ההסכם אינו בתוקף כיוון שאין חתימה של התובעת על ההסכם. ההסכם נחתם על ידי הנתבעים והתובעת היא שביצעה את ההסכם במוסרה את הרכב ובהליך גביית הסכומים על פי ההסכם במהלך 18 החודשים שעד לתאונה.
34.  אשר לשווי הרכב במועד התאונה, הרי שהצדדים הסכימו לקבל לעניין זה את קביעתו של עו"ד עמיקם, אשר קבע כי שווי הרכב במועד התאונה עמד על 111,538 ₪ ובניכוי שווי השרידים (2,340 ₪) סך הכל על סך של 109,168 ₪. זהו סכום הפיצוי שהנתבעים מחויבים בו בשל הפרת ההסכם. P

35.  אולם התובעת אינה מסתפקת בפיצוי בגין שווי הרכב, אלא היא תובעת בנוסף את המע"מ על הרכב (18,558 ₪ לפי שיעור של 17%, הנכון למועד התאונה) וכן את פיצוי מוסכם בסך של 41,379 ₪ (בתוספת מע"מ - 48,413 ₪). לעניין הפיצוי המוסכם התובעת מסתמכת על סעיף 16 להסכם הקובע את ההליך במקרה שהרכב הינו "טוטל לוס".
36.  סעיף 16 להסכם קובע:
"16. אובדן או נזק מוחלט
16.1 במקרה של אובדן או נזק מוחלט למכוניות (להלן: "הארוע"), תחולנה ההוראות הבאות:
16.1.1. השוכר יקבל רכב חלופי זמני בכפוף לתנאי פוליסת הביטוח.
16.1.2 השוכר יהא רשאי להודיע לדורנט בכתב תוך 7 ימים מקרות האירוע כי הוא מעונין להמשיך את השכירות עד לסיומה. היה ולא הודיע השוכר כאמור, יסתיים החוזה ועל הצדדים יחולו הוראות סעיפים: 16.1.5, 16.1.4, 16.1.3.
במידה והשוכר יודיע על רצונו להמשיך את תקופת השכירות עד לסיומה, דורנט תספק לשוכר מכונית חילופית קבועה שמחירה יהיה שווה לסכום דמי הביטוח שתקבל דורנט בפועל מחברת הביטוח. במקרה כזה יחולו על יתרת תקופת השכירות כל הוראות חוזה זה והיא תסתיים במועד שנקבע בחוזה זה. דורנט תעשה כמיטב יכולתה על מנת לספק את המכונית החילופית הקבועה בתוך 30 יום למן יום קבלת מלוא דמי הביטוח בגין הארוע.
16.1.3 היה והצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי סוג המכונית החלופית או, אם השוכר לא הודיע על רצונו להמשיך את תקופת השכירות כאמור, יחויב השוכר לשלם לדורנט דמי שכירות מוסכמים, בגין השימוש שעשה השוכר במכונית עד למועד הארוע, אשר יחושבו כאחוז מעלות המכונית כהגדרתה בסעיף 1.2 לנספח א' לחוזה זה, בשעורים הבאים:
6% לחודש בגין שימוש במכונית בכל אחד מ-12 חודשי השכירות הראשונים ו-4% לחודש בגין כל חודש החל מהחודש ה-13 ועד למועד הארוע. מדמי השכירות המוסכמים לעיל ינוכו תשלומי השכירות והפקדון ששולמו על ידי השוכר כשהם צמודים מיום התשלום לפי תנאי ההצמדה בנספח א', בכל מקרה לא יפחת סכום דמי השכירות המוסכמים מ-30% ממחיר המכונית כהגדרתה בסעיף 1.2 לנספח א' לחוזה זה.
16.1.4 מוסכם בין הצדדים, כי לצורך הקלת גבית הסכומים הנ"ל מהשוכר, תהא רשאית דורנט להשתמש בכספי הפקדון, ובמידה שכספי הפקדון לא יספיקו, דורנט תהיה רשאית לגבות את יתרת הסכום באמצעות הוראות הקבע ו/או כרטיס חיוב ו/או שטר החוב אשר הפקיד השוכר בידי דורנט. השוכר יזוכה ביתרת הפקדון בתוספת הפרשי הצמדה על פי תנאי ההצמדה המפורטים בנספח א' לחוזה זה.
16.1.5 למרות האמור לעיל, היה ובמועד האירוע חלפו 18 חודשים או יותר ממועד תחילת השכירות, והשוכר החליט לשכור מכונית אחרת בעסקת שכירות חדשה, לתקופה של 30 חודש לפחות, יופחת מחיר המכונית החדשה (המהווה בסיס לחשוב דמי השכירות) בשיעור של 0.5% לכל חודש שכירות החל מתום החודש ה-18 ועד החודש שבו אירע האובדן ו/או הנזק שכאמור. בכל מקרה לא יעלה שעור ההנחה על 10% ממחיר המכונית המוגדר בסעיף 1.2 לנספח א' להסכם זה כשהוא צמוד לשער הדולר של ארה"ב מיום תחילת תקופת השכירות. P

16.1.6 מובהר בזאת כי דורנט תתקשר בעסקת שכירות חדשה עם השוכר רק אם השוכר עמד בכל התחייבויותיו על פי חוזה זה במועדן ובמלואן על פי קביעתה הבלעדית של דורנט.
16.2 למען הסר ספק מובהר בזאת כי המכונית היא רכושה הבלעדי של דורנט וכל התקבולים, התמורות והפיצויים, מחברת הביטוח מגיעים ושייכים לדורנט."
37.  לעניין סעיף 16 הנ"ל טען ב"כ הנתבעים כי מדובר בתנאי מקפח ומלבד זאת הוא רואה בסעיף הזה סעיף שעל פיו דורשת התובעת דמי שכירות עד סוף התקופה ללא כל תמורה מצידה. לעניין זה מוסיף וטוען ב"כ הנתבעים כי אם אין שכירות, הרי שהוא אינו מקבל דבר ולכן לא מגיעים דמי השכירות. לטענתו, דמי השכירות הקבועים בסעיף 16.1.3 מהווים תנייה מקפחת לאור חוסר הסבירות שבהם, משום שלו ישולמו כל הסכומים יגיעו הסכומים לסך של 267,427 ₪ על רכב שעלותו לתובעת הייתה 131,850 ₪.
38.  בחנתי את טענות הנתבעים ואין בידי לקבלם במקרה זה. לא נעלם מעיני פסק דינו של כבוד השופט אורנשטיין ת.א. (ראשל"צ) 3021/02 דורנט 1991 ישראל בע"מ נ' שגב החברה המרכזית לתחזוקת מבנים בע"מ (לא פורסם, 17.2.05) הקובע כי חוזה השכירות של התובעת הינו חוזה אחיד (ראו סעיפים 9 ו- 10 לפסק הדין), קביעה הנכונה גם למקרה זה, אולם באותו מקרה הוכח כי התנאים שנדונו היו מקפחים, דבר שאינו מוכח במקרה זה. במקרה שנדון בפני כבוד השופט אורנשטיין קיבלה התובעת בחזרה לחזקתה את הרכבים והשכירה אותם מחדש. במקרה שכזה חיוב הנתבעים בדמי שכירות בגין התקופה בה לא השתמשו ברכב, ולעומת זאת התובעת נהנתה מפירותיו, אינו סביר והוא מקפח בעליל. אולם במקרה שבפני, עד היום לא קיבלה התובעת את שווי הרכב בחזרה ולכן לא היה באפשרותה להשכירו ולהקטין את נזקיה. הסיבה שלא יכלה לעשות זאת נעוצה כמובן בסירובם של הנתבעים לשלם לה בגין הרכב לאחר אובדנו בתאונת הדרכים. מכאן שהוראות סעיף 16 במקרה זה אינן בלתי סבירות ואינן מקפחות את הנתבעים.
39.  אשר לסכום הפיצוי המוסכם. על פי חישובי התובעת בהתאם לסעיף 16.1.3 להסכם הסכום הינו 41,379 ₪ ללא מע"מ. לו נדרשו הנתבעים לשלם את יתרת דמי השכירות עד לסיום תקופת השכירות המוסכמת, כי אז היה סכום הפיצוי עולה על סכום זה. לפיכך איני רואה בסכום זה כסכום מקפח באשר התובעת אינה מקבלת את כל הפיצוי בגין הרווח שיכולה הייתה לעשות לולא הפרו הנתבעים את ההסכם.
40.  אשר למע"מ טען ב"כ הנתבעים כי כאשר התובעת תובעת על נזק, שכביכול נגרם לה, לשווי ערך הרכב, הרי שמכיוון שכאשר היא רכשה את הרכב היא התקזזה על המע"מ כחברה מסחרית, הרי שלא נגרם לו כל נזק בגובה המע"מ. לעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבעים וקובעת כי את הסכומים יש לשלם ללא מע"מ.
 
הודעות צד שלישי
41.  על פי הקביעות העובדתיות שקבעתי, דהיינו כי הנתבעים לא הודיעו לסוכן הביטוח על ה"הנהג הצעיר", הרי שאין מקום לחייב אף לא אחד מהצדדים השלישיים בחובם של הנתבעים, אשר נופל עליהם בלבד.
סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 150,547 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה ועד ליום התשלום בפועל.
כמו כן אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות בסך של 5,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דין לתובעת בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין וכן שכר טרחת עורך דין לנתבעת 3 (צד שלישי מס' 1) בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. בנסיבות תיק זה איני קובעת שכר טרחה לצד שלישי מס' 2.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
 
 
ניתנה היום, י"ז בשבט, תשס"ח (24 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.

נתרם על ידיד לימודים הנהלת חשבונות קורס ביטוח