|
שיטות אלטרנטיביות להעברת סיכום
Surplus line– מה שבישראל קרוי "הפול". היום פורסמה כתבה באחד העיתונים על כך שהפול הישראלי משנה את פניו. מסתבר שבענף ביטוח רכב חובה, דווקא חברות קטנות-בינוניות מקבלות נתח שוק גדול, ובעקבות זה יחזיקו יותר בפול; "פול" = שיטה מנדטורית לאכוף על חברות לקבל סיכונים שבדרכים אחרות לא היו מקבלות.
Self insurance - ביטוח עצמי – אם יש מספר חשיפות גדול, אפשר ליהנות מהיתרון הגדול של הרבה חשיפות, שהוא יכולת ניבוי מוצלחת יותר; ס"ת ממוצע שקטנה בקצב של שורש N – ככל שיש יותר חשיפות, הסטייה הממוצעת הולכת וקטנה ואז בעצם אם אני גדול מספיק מבחינת מספר החשיפות אני יכול לבצע ביטוח עצמי, אין יתרון בהעברת הסיכון לחברת הביטוח; עלויות התיווך של חברת הביטוח מבחינת הוצאות ורווח (שהן בבחינת חיסרון לאיש הפרטי), גוברות ועולות, עלותן הופכת את העברת הסיכון לחברת ביטוח ללא כדאית ביחס לכדאיות שלי לבצע את זה בעצמי. אבל, זה נכון רק במצב בו יש מספר רב של יחידות, כאשר אין בלתי תלויות וכאשר הסיכון לסטיית התקן אינן גדולים מדי. כלומר, כאשר אין מצב בו הפסד חד פעמי יכול לערער את מצבי או לגרום לי נזק דרמטי מדי.
מבטח שבוי – captive insurance company – הוא מן "חיה" שדומה במהותה לביטוח עצמי אבל בצורה מבויתת יותר, מסודרת יותר. "מבטח שבוי" הוא חברת ביטוח שתכלית קיומה היא לבטח את החברה האם. בד"כ, חברה אם שרוצה לבטח סיכונים, יכולה להקים חברת בת שמוציאה רישיון כחברת ביטוח ובעצם היא מבטחת את החברה האם, שזה נראה מלאכותי אך בנסיבות מסוימות יכול לתת מספר יתרונות. מה היתרונות ? א. הרבה פעמים הפרמיות הם הוצאה מוכרת במס והפסדים הם לא בהכרח מוכרים אז יש יתרון לשלם לפעמים פרמיות ביטוח; ב. תשלום פרמיות לאורך הזמן עבור החברה אם יוצר מיצוע או יציבות של הפרמיות. כלומר, במקום להיות חשופים להפסדים ולשנים של רווח אני בעצם קובע פרמיה קובע הוצאה קבוע הפעם בשנה ואני יודע מה גודלו. אחד הדברים שאנו לא אוהבים בניהול סיכונים זה תנודתיות של תזרים המזומנים ולכן ההעברה של הסיכון החוצה ותשלום פרמיות מייצרים הוצאה קבועה וידועה בגודלה. זה נכון לכל סוגי ביטוח – אם כך, מה מבדיל את המבטח השבוי? מה היתרון הגדול שלו ? היתרון של מבטח שבוי הוא שמהיתרונות הבאים אני יכול ליהנות במלואם: 1. בקרת סיכון - חברת ביטוח שבויה היא מאוד תגיב לפעולות שלי להפחתת הסיכון. בניגוד לחברה זרה ששם אני עוד אחד מהרבה מבוטחים, פה יש הרבה תשומת לב לפעולות שאני נוקט. אם למשל אני נוקט בבקרת הפסד ומשפר את מצבי, זה יתבטא בפרמיות יותר נמוכות. בחברת ביטוח זרה, זה לא בהכרח יהיה כך; 2. אם יש רווחים בחברת הביטוח, דהיינו הפרמיות ששילמתי היו גבוהות קצת, הרווחים הללו משולמים אליי כדיבידנד לחברה האם – כלומר אני נהנה מהרווחים; 3. בשונה מביטוח עצמי, מבטחת שבויה יכולה להשיג חוזים ביטוחיים ממבטחי משנה שחברת האם שאיננה חברת ביטוח לא תוכל להשיג. "חברת ביטוח משנה" זו חברה שמבטחת חברות ביטוח. כמו שחברות ביטוח רשאיות אך ורק לבטח פרטים ועסקים, חברת ביטוח משנה זכאית אך ורק לבטח חברות ביטוח. איש פרטי לא יכול לרכוש ביטוח ממבטח משנה.
מה היתרון של חברות ביטוח משנה לעומת חברות ביטוח רגילות ? בעיקר בגודל , ביכולת הפיזור כי הן פועלות בהרבה יבשות ובהרבה תחומים, בידע הצבור שלהן מעצם העובדה שהן פועלות בהרבה מאוד מדינות, כך שהרבה פעמים נוח לחברת ביטוח להסתמך על חברת ביטוח משנה כדי שיהיה לה גישה לידע הצבור שלה. חברות ביטוח משנה הן כבירים בעוצמתם וביכולתם הפיננסית, מפוזרים בכל העולם כש"המנטרה" היא פיזור .
לסיכום נקודות אלה, "המבטח השבוי" יכול ליהנות מחלק מהדברים האלה לעומת ביטוח עצמי.
איגוח – securitization –
אחד הפתרונות המעניינים שהתפתחו והם בעצם משלבים פיתרונות ביטוחיים עם פתרונות מימוניים, אומר : בואו נשתף את כל השוק ב-capacity, ביכולת לספוג הפסדים.
כלומר, נמצא פתרונות חכמים שבמסגרתם נגדיר אירועי הפסד, שאין למבוטח שליטה עליהם (אירוע ביטוח חייב להיות כזה שהוא מקרי) ואשר אם הם יתממשו, שוק ההון יתמוך בהפסד על פי פרמטרים מוגדרים מראש. 2 דוגמאות :
CAT BOND- סוג אחד של אג"ח – הממשלה האמריקאית מנפיקה אג"ח שמשלמות ריבית כמו אג"ח פשוטה. במקרה של אירוע טרור, שהנזק ממנו עובר רף מסוים, לא תצטרך להחזיר את קרן האג"ח. הרעיון הוא בעצם הרעיון הבא: אנחנו, הפרטים, נשקיע באג"ח ונקבל ריבית (יחסית אטרקטיבית בשל הסיכון), אלא מה, אני חשוף יחד עם החברה לסיכון. כל אחד בהיקף שהוא יבחר, לפי ההשקה. הסיכון שהפרט לוקח על עצמו הוא שאם יש אירוע דרמטי שאינו בשליטת אף אחד, אזי תיווצר תחולה לכיסוי התשלומים האלה. הממשלה, במקום להחזיר את הקרן, היא תשתמש בכסף הזה כדי לפצות את ניזוקי הקטסטרופה.
WEATHER BOND- לחלופין עוד מכשיר דומה שיצא לפני עשור והפך לפופולארי – מה אג"ח אלו אומרות? נניח שאני חברה חקלאית גדולה, משקיעה הרבה מאוד כספים בתחילת העונה. אם הגידולים לא מצליחים אני עלולה להפסיד הרבה כסף. מצד אחד, נציע לאותה חברה פיתרון שתקנה פוליסת ביטוח ואם הגידולים לא יצליחו , שהפוליסה תשלם – זה פתרון לכאורה אפשרי.
מה הבעיה המובנית בתסריט הזה ? moral hazard – אין לי תמריץ להתאמץ. זו בעיה גדולה כשאני מבטח. הבעיה הזו לא מקבלת פיתרון מלא. אלטרנטיבה – נזהה אילו כוחות יכולים להרוס לי, שהם לא בשליטתי, וניתן להם פיתרון מלא. אם יש שיטפון שיהרוס לי את היבול, ה-moral hazard לא קשור פה ולמה שאיענש בפיצוי חלקי ? הרי נגרם לי נזק אמיתי שגודלו אינו בשליטתי.
חברה כזו יכולה לממן חלק גדול מפעולתה באשראי שהושג על ידי הנפקת אג"ח – זו אג"ח מתאדה, שהקרן שלה לא צריכה להיות מוחזרת בנסיבות מאוד חדות ומוגדרות. נגדיר מספר פרמטרים ניתנים למדידה, חיצוניים, שאם הם מתממשים, ברור לנו כי החברה תיכשל למרות מאמציה (נניח גל קרה). ואז במקום להחזיר את ההלוואות, אנחנו נפטור אותה מהחזר ההלוואות
כך ניתן לפתור בעיות ביטוחיות בעזרת שוק ההון. הבעיה היא שאין על המדף פתרון כזה אלא יש לתפור לסיטואציה שלי לתפור לסיכונים הנכונים האג"ח הנכון וזה עולה הרבה כסף. |
|