קבל 3 הצעות ביטוח רכב מ3 חברות ביטוח לקבלת הצעת מחיר לחץ כאן

 עת"מ (תל-אביב-יפו) 2341/06 - בטיחות אנוש - החברה לחקירת תאונות ומניעתן נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ . תק-מח 2007(3), 8227.
========================================


עת"מ (תל-אביב-יפו) 2341/06 - בטיחות אנוש - החברה לחקירת תאונות ומניעתן נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"ממחוזי תל-אביב-יפו
עת"מ (תל-אביב-יפו) 2341/06
בטיחות אנוש - החברה לחקירת תאונות ומניעתן
נ ג ד
התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ
 
בבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו – יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
[22.8.2007]
 
בפני כב' השופטת נורית אחיטוב
 
בשם העותרת - עו"ד שוקי אליוביץ
בשם המשיבה - עו"ד יוסי הלוי
 
פסק דין
 
1.    עיקר עתירה זו בשאלה האם חייבת המשיבה (להלן: "הפול") לערוך מכרז פומבי, בהתאם להוראות חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 (להלן: "חוק חובת המכרזים"), בבואה להזמין ו/או להתקשר בחוזים להזמנת "שירותי חקירה" - במקרים בהם נגרמו נזקי גוף לבעלי כלי רכב המבוטחים אצלה.
 
שאלה זו מתחלקת לשתי שאלות-משנה:
א.    האם מהווה הפול "תאגיד שהוקם בחוק", שחוק חובת המכרזים חל עליו?
ב.    האם מהווים "שירותי חקירה" "עבודה הדורשת יחסי אמון מיוחדים", הפטורה מקיום מכרז פומבי - בהתאם להוראות תקנה 5(א)(2) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות חובת המכרזים")?
טענות הצדדים
 
טענות העותרת
2.    לטענת העותרת, מחויבת הפול לערוך מכרז פומבי בקשר עם "שירותי חקירה": שכן הפול מהווה "תאגיד שהוקם בחוק" - הכפוף לחוק חובת המכרזים ולחובת קיום מכרז. כמו כן, טוענת העותרת כי "שירותי חקירה" אינם דורשים "יחסי אמון מיוחדים", ואינם פטורים מקיום מכרז. P

3.    כמו כן, מעלה העותרת טענה חלופית לטענתה הראשונה, לפיה:
"אפילו יקבע בית המשפט הנכבד כי לא חלה על העותרת חוק חובת המכרזים, הרי שבשל אופייה הציבורי של המשיבה היא מחויבת לערוך מכרז ו/או הליך של הזמנה להציע הצעות מכוח חובת תום הלב המוגברת החלה עליה" (סעיף 23 לכתב העתירה).
 
טענות המשיבה
4.    לטענת הפול, היא אינה מחויבת לערוך מכרז כמבוקש על ידי העותרת: שכן היא אינה מהווה "תאגיד שהוקם בחוק", ומכאן שהיא אינה כפופה לחוק חובת המכרזים - ובכלל זאת לחובת קיום מכרז פומבי.
עוד טוענת הפול כי "שירותי חקירה" דורשים "יחסי אמון מיוחדים", ומכאן שהם פטורים מקיום מכרז בעניינם.
5.    בנוסף - טוענת הפול כי ערכאה זו מחוסרת סמכות עניינית לדון בעתירה בכלל, ובטענתה החלופית של העותרת בפרט - בהתאם להוראות פריט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מינהליים"), כפי שיפורט להלן.
דיון
 
טענתה החלופית של העותרת
6.    בטרם אדון בשתי השאלות המרכזיות בהן עוסקת עתירה זו, אדון תחילה בשאלת הסמכות העניינית של ערכאה זו לדון בעתירה - שהועלתה בעקבות טענתה החלופית של העותרת. בהתאם לטענה חלופית זו, מוטלת על המשיבה חובה לערוך מכרז "בשל אופייה הציבורי".
7.    בהתאם לאמור בפריט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, יידונו בערכאה זו ענייני "מכרזים" אלו - בלבד:
"מכרזים - ענייני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית ... וכן מכרזים שעניינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין."
הואיל והפול אינה "רשות מקומית" ואין ענייננו של המכרז שקיומו מבוקש בעתירה ב"מתן רישיון או זיכיון לפי דין", סמכותו העניינית של בית משפט זה מתקיימת אך ורק במידה והמשיבה מהווה "תאגיד שהוקם בחוק", שחוק חובת המכרזים חל עליו - היא השאלה המרכזית הנתונה במחלוקת בין הצדדים.
אין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בענייני מכרזים שלא בהתאם לאמור בפריט הנ"ל, ובתוך כך להטיל על גוף חובה לערוך מכרז אך בשל "אופיו הציבורי". סמכות זו נתונה לבתי המשפט האזרחיים ולסמכותו המקבילה של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
לפיכך, הדיון בטענתה החלופית של העותרת אינו מצוי בסמכות ערכאה זו. בנסיבות הנ"ל, לא אתייחס לגוף טענה זו ולאסמכתאות הרבות שנקשרו בה. P

8.    לאחר שהוסרה טענתה החלופית של העותרת, אדון בשאלות המצויות בלב המחלוקת בין הצדדים - וראשית בשאלה בדבר אופן התאגדותה של המשיבה.
האם מהווה הפול "תאגיד שהוקם בחוק", שחוק חובת המכרזים חל עליו?
9.    לפי הוראת סעיף 2(א) לחוק חובת המכרזים, החובה לערוך מכרז פומבי חלה על:
"המדינה, כל תאגיד ממשלתי, תאגיד מקומי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה" (ההדגשה אינה במקור - נ.א.).
המושג "תאגיד ממשלתי" הוגדר בסעיף 1 לאותו חוק ככולל: "חברה ממשלתית, חברת-בת ממשלתית, או תאגיד שהוקם בחוק" (ההדגשה אינה במקור - נ.א.).
המשיבה אינה בבעלות ממשלתית ואינה מקבלת תקציב ממשלתי, והינה חברה פרטית בעירבון מוגבל (בע"מ). לפיכך, היא אינה נכללת בשתי החלופות הראשונות של המושג "תאגיד ממשלתי", כמו גם בחלופות הנוספות בסעיף 2(א) לעיל.
10.  נותרה אם כן החלופה כי המשיבה מהווה "תאגיד שהוקם בחוק", כנטען על ידי העותרת. לביסוס טענתה זו, מפנה העותרת לסעיף 7 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב מנועי"), ובמיוחד לסעיף משנה (ג) לאותו סעיף.
וזו לשון סעיף 7 הנ"ל, שכותרתו "הרשאת מבטחים":
"(א) הרשות רשאית, בהודעה ברשומות, להרשות חברה, אגודה שיתופית או חתם שהוא חבר בהתאחדות חתמים המאושרת על-ידי הרשות, לעסוק בעסקי ביטוח רכב מנועי, ובלבד שלא תיתן הרשאה כאמור אלא אם יציבותם הכספית של החברה, האגודה או החתם מניחה דעתה.
 
(ב) ...
(ג) הרשאה לפי סעיף זה יראו אותה כמותנית גם בכך שמבטח, שקיבל את ההרשאה ופועל מכוחה, יפעל גם בהתאם להסדר לביטוח כל משתמש ברכב מנועי שלא הצליח לרכוש פוליסה באופן ישיר אצל מבטח, כפי שיקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, והכול בתנאים ועל פי תעריפים שייקבעו לפי סעיף זה.
(ד) המנגנון לקביעת תעריפי הביטוח למשתמש ברכב מנועי שלא הצליח לרכוש פוליסה באופן ישיר אצל מבטח במסגרת הפול כמשמעותו בחוק ביטוח רכב מנועי (הוראת שעה), תשנ"ז-1996, או במסגרת הסדר לפי הוראות סעיף קטן (ג), ייקבע בידי שר האוצר, בהתבסס על מידע לגבי הסיכונים בענף ביטוח רכב מנועי, ובהתאם לכללים שיקבע באישור ועדת הכספים של הכנסת."
11.  כן מפנה העותרת לתקנה 3 לתקנות ביטוח רכב מנועי (הסדר ביטוח שיורי ומנגנון לקביעת התעריף), תשס"א-2001 (להלן: "תקנות ביטוח שיורי") - שהותקנו לפי סעיפים 7(ג) ו-(ד) שצוטטו לעיל.
וזו לשון התקנה הנ"ל, שכותרתה "מנהל ההסדר":
"(א) המבטחים ייסדו, באישור הרשות המוסמכת, תאגיד שינהל את הסדר הביטוח השיורי לרבות החשבונות וההתחשבנויות של הביטוח המשותף בהתאם להסכם הביטוח; דירקטוריון מנהל ההסדר ימנה לא יותר מ-6 דירקטורים שמתוכם שניים לפחות יהיו דירקטורים חיצוניים.
(ב) לא ייסדו המבטחים תאגיד כאמור בתקנת משנה (א) עד למועד שאישרה הרשות המוסמכת, ישמש כמנהל ההסדר תאגיד שמינתה לעניין זה, הרשות המוסמכת. P

(ג) מונה מנהל ההסדר בידי הרשות המוסמכת כאמור בתקנת משנה (ב), יהיה מנהל ההסדר כאמור רשאי לגבות את הוצאותיו בהתאם להוראות הסכם הביטוח, בתוספת דמי ניהול שתורה עליהם הרשות המוסמכת, בשיעור שלא יעלה על 1.5% מדמי הביטוח שנגבו בביטוח השיורי.
(ד) עם צוות הניהול של מנהל ההסדר, נושאי משרה או עובדים בו למעט דירקטורים כאמור בתקנת משנה (א), לא יימנו מי שהם בעלי עניין, נושאי משרה או עובדים של מבטח או של תאגיד בשליטת מבטח.
(ה) מנהל ההסדר ינהל גם את הביטוח המשותף שנוהל על ידי הפול לפני תחילתן של תקנות אלה." (ההדגשה אינה במקור - נ.א.)
12.  לטענת העותרת, המשיבה - היא והיא בלבד - היא התאגיד שהוקם בהתאם להוראת תקנה 3(א) לתקנות הביטוח השיורי, ומשכך היא מהווה "תאגיד שהוקם בחוק".
כמו כן, מקיימת המשיבה את סדרי העבודה הקבועים והוראות הפיקוח הקבועים בתקנות 4-2לאותן תקנות.
להשלמת טענה זו מפנה העותרת גם לדברים שנכתבו ופורסמו באתר האינטרנט של המשיבה (נספחים ז'-ט' לכתב העתירה) ולדברים שאמר מנכ"ל המשיבה בפני וועדת הכספים של הכנסת (נספח א' לסיכומי העותרת).
13.  בתשובתה לטענה האמורה פורשת המשיבה את הרקע לחקיקת סעיף 7 לפקודת ביטוח רכב מנועי, בשנת 1997.
המשיבה מבהירה ומפרטת כי במשך תקופה ארוכה - עובר למועד בו נחקק הסעיף הנ"ל - הקימו חברות הביטוח את "המאגר לביטוח רכב "הפול"", אשר נוהל על ידי "איגוד חברות ביטוח לישראל". גוף זה עסק בביטוח רכב חובה למבוטחים עתירי סיכון באמצעות ביטוח משותף של כל המבטחים, לפי הוראות ההסכם שנחתם ביניהם ("תקנון הפול" ו/או "הסכם הביטוח", נספח 7 לכתב התשובה). מרבית הסיכון - 70 אחוז ממנו - נלקח על ידי גוף חיצוני, הנקרא "אבנר".
לקראת סוף שנת 1996 הודיעו חברות ביטוח אחדות על פרישתן מ"אבנר" - ובתגובה הודיעה "אבנר" על פרישתה מההסדר הנ"ל.
על-מנת למנוע הליך זה, ולשמור על האפשרות והזמינות של מבוטחים עתירי סיכון להתקשר בביטוח רכב חובה, נחקק חוק ביטוח רכב מנועי (הוראת שעה), תשנ"ז-1996. בחוק זה הותנתה ההרשאה לעסוק בביטוח בהיות המבטח צד - ולמעשה, שותף - לאותם הסכמים, עם "המאגר לביטוח רכב "הפול"".
בהמשך לכך, נחקק חוק ביטוח רכב מנועי (ביטוח בתנאי תחרות מבוקרת והסדרים לתקופת מעבר), תשנ"ז-1997. במסגרת חוק זה הוספו סעיפים 7(ג) ו-(ד) לפקודת ביטוח רכב מנועי, עליהם נסמכת העותרת בטענותיה.
בהתאם להוראות סעיפים אלו הותקנו תקנות ביטוח שיורי, אשר אף עליהן נסמכת העותרת. תקנות אלו הותקנו בהתאם למערכת הבנות שהושגו בין משרד האוצר לבין חברות הביטוח, כפי שהדבר עולה מחלופת מסמכים בין אותם צדדים (נספח 6 - על חלקיו - לכתב התשובה). P

14.  כך - לטענת המשיבה - הוראות אלו אינן "מקימות תאגיד", ואף לא מסמיכות את שר האוצר "להקים תאגיד", אלא מסדירות את נושא ביטוח רכב חובה למבוטחים עתירי סיכון - בהתאם להסכמה שנהגה בין חברות הביטוח (ראו גם תקנה 3(ה) לתקנות ביטוח שיורי וכן נספח 7 לכתב התשובה).
לטענת המשיבה, ברור כי חברות הביטוח לא היו נותנות הסכמתן לכך שהגוף שהן עתידות לייסד ואשר אמור לנהל את הביטוח המשותף יהא תאגיד סטטוטורי.
15.  עוד טוענת המשיבה כי מטרת התקנות - מעבר להבטחת ביטוח רכב חובה לנצרכים לו - הייתה להתגבר על הוראות חוק שונות, הן מתחום דיני ההגבלים העסקיים והן מתחום הפיקוח על הביטוח, ולאפשר פעילותו של גוף המנהל "ביטוח משותף".
כל זאת, תוך הטלת הוראות פיקוח שונות - הנהוגות בתחומים שונים המצויים במסגרת רגולציה של המדינה (כגון - ביטוח ובנקאות, ראו נספח 8 לכתב התשובה ו-נספחים ד'-ו' לסיכומי המשיבה). בכלל הוראות אלו נמנות, בין היתר, ההוראות אותן מאזכרת העותרת בטענותיה - מינוי דירקטורים חיצוניים, קיומה של וועדת ביקורת ופרסום דו"חות לציבור. זאת וזאת בלבד.
16.  כמו כן, מדגישה המשיבה כי - בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות הנ"ל - "מנהל ההסדר ייצג את המבטחים כלפי המבוטחים שביטח ...". לטענת המשיבה, לא ייתכן כי חברה פרטית המייצגת גופים פרטיים במסגרת פעילות מסחרית-עסקית בתחום המשפט הפרטי תהווה תאגיד סטטוטורי.
בנוסף, מציינת המשיבה כי אין כל יסוד ממשלתי בעלותי או תקציבי בפעילותה - וכי אין אף "תאגיד שהוקם בחוק" המאוגד לפי חוק החברות, תשנ"ט-1999.
כמו כן, חולקת המשיבה על המסקנה שהעותרת מסיקה מפרסומיה ומדברי המנהל הכללי שלה.
17.  יצוין כי העותרת אינה חולקת על עצם השתלשלות האירועים, כפי שתוארה לעיל - אלא על המסקנה המשפטית אשר המשיבה גוזרת ממנה.
האם מהווה הפול "תאגיד שהוקם בחוק", שחוק חובת המכרזים חל עליו? - הכרעה
18.  המושג "תאגיד שהוקם בחוק", המופיע בחוק חובת המכרזים, נדון עד כה בפסיקה פעם אחת בלבד.
בפרשת קרן קיימת לישראל (ת"א (מחוזי - ירושלים) 1755/96 ל.נ.ע. סחר ועבודות מיוחדות בע"מ נ' קרן קיימת לישראל, תק-מח 2000 (1), 515. ניתן בראשית שנת 2000), קבעה כב' השופטת איילה פרוקצ'יה כך:
"המונח "תאגיד שהוקם בחוק" משמעו, כפשוטו - תאגיד שהוא יציר החוק; החוק הקימו, הגדיר את מעמדו, סמכויותיו, זכויותיו וחובותיו, מרחב פעילותו ומטרות פעילותו. כוונתנו לתאגידים סטטוטוריים אשר חוקים שהקימו אותם פזורים על פני ספרי החוקים לאורך שנים. עשוי להיות כי תאגיד שהוקם בחוק יהיה גם תאגיד שהוקם על פי החלטה מינהלית של רשות ציבורית מכוח סמכות שהוקנתה לה בחוק לשם כך (ע"א 747/81 סולבי נ' שיקמונה, פד"י לו (4) 239; זמיר, הסמכות המינהלית, כרך א', עמ' 381 ואילך)."
 (פסקה 10 לפסק הדין. ההדגשות אינן במקור - נ.א.)
וכך נקבעו הדברים בפרשת סולבי נ' שיקמונה - המאוזכרת לעיל - בו נדון הביטוי "תאגיד ציבורי שהוקם על פי דין או משרד ממשלתי", המופיע בחקיקה שונה מזו הנדונה בענייננו -
"סיכומו של דבר: דיבור זה מתייחס לשתי קבוצות אפשריות: P

א. תאגידים ציבוריים, שהוקמו והוסדרו על-ידי חוקים מיוחדים בהם מוזכרים אותם תאגידים במפורש, כגון חוק רשות פיתוח (העברת נכסים), תש"י-1950, חוק בנק ישראל, תשי"ד-1954, חוק הביטוח הלאומי, תשי"ד - 1953, חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, חוק רשות הנמלים, תשכ"א - 1961, וחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965.
ב. תאגידים ציבוריים, שהוקמו על פי החלטה מינהלית של רשות ציבורית על פי סמכות מיוחדת המוקנית לה בחוק לשם כך, כגון עיריות ומועצות מקומיות הרוכשות את מעמדן על-ידי החלטת שר הפנים על-פי הסמכות שהוענקה לו בחוקים ספציפיים. היינו פקודת העיריות, 1934, ופקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]." (פסקה 3 לפסק הדין. ההדגשות אינן במקור - נ.א.)
וכך נכתב על ידי כב' השופט פרופ' י' זמיר בספרו "הסמכות המינהלית":
"המחוקק רשאי להסמיך שר או רשות אחרת להקים תאגיד ציבורי בתקנות. אולם, כנראה בשל החשיבות המיוחסת לתאגיד הציבורי, אין זה מקובל"
 (שם, כרך א', הערת שוליים 3 בעמ' 383. ההדגשה אינה במקור - נ.א.)
כמו כן, ראו - שמואל הרציג, דיני מכרזים, כרך ב', מהדורה שניה, 2002, עמ' 78.
19.  מהאמור בפרשת קרן קיימת לישראל, כמו גם בשאר האסמכתאות שהוזכרו לעיל, עולה כי הדרישה הבסיסית ביחס ל"תאגיד שהוקם בחוק" - הקודמת לבחינת מהות פעילותו והתנהלותו של התאגיד - היא איתורן של הוראות החוק המקימות אותו.
לגישתי - והדבר עולה אף מהאמור לעיל - על הוראות ההקמה להיות מפורשות וברורות.
שני טעמים עיקריים לכך: ראשית, מחמת שלקביעה כי תאגיד מסוים הינו תאגיד סטטוטורי לעניין חוק חובת המכרזים ישנן נפקויות נוספות במסגרת חיקוקים אחרים - שכן לא ניתן לקבוע כי גוף כלשהו מהווה "תאגיד שהוקם בחוק" לצורך חוק ספציפי, בלבד. קבלת טענה שכזו תיצור אי-בהירות ביחס למעמדם המשפטי, זכויותיהם וחובותיהם של תאגידים שונים.
שנית, הקביעה כי תאגיד מסוים הינו תאגיד סטטוטורי - ולו לעניין חוק חובת המכרזים, בלבד - יש בה משום פגיעה בזכויות היסודיות של התאגיד ובעיקר בחופש החוזים ובחופש ההתקשרות. מושכלת יסוד בשיטתנו המשפטית היא כי אין לפגוע בזכויות, אלא בהתאם להוראה מפורשת.
20.  לסיכומיה צירפה המשיבה מספר דברי חקיקה היוצרים "תאגיד שהוקם בחוק". בחוקים אלו מוקמים אותם תאגידים במסגרת הוראות מפורשות וברורות. כך, למשל:
א.    סעיף 2(א) לחוק מגן דוד אדום, תש"י-1950, קובע כי - "מוקמת בזה אגודה בשם "מגן דוד אדום בישראל" (להלן "האגודה")".
ב.    סעיף 1 לחוק בנק הדואר, תשי"א-1951, קובע כי - "יוקם שירות בנקאי במסגרת משרד התקשורת וייקרא "בנק הדואר"".
ג.     סעיף 1 לחוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953, קובע כי - "מוקם בזה מוסד עליון למדע הלשון העברי; המוסד הוא אקדמיה ללשון ושמו ייקבע על ידיו".
ד.    סעיף 2(א) לחוק בנק ישראל, תשי"ד-1954, קובע כי - "מוקם בזה בנק שייקרא "בנק ישראל" (להלן - הבנק) ושיהא גוף מואגד, ותפקידיו, סמכויותיו והנהלתו יהיו כנקבע בחוק זה".
ה.    סעיף 2 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, קובע כי - "מוקמת בזה מועצה להשכלה גבוהה שחבריה יתמנו על ידי נשיא המדינה (להלן - המועצה)". P

וראו, בין היתר, גם: חוק רשות פיתוח (העברת נכסים), תש"י-1950; חוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959; חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965, ו-חוק רשות העתיקות, תשמ"ט-1989.
כמו כן - בנגיעה לענייננו - סעיף 10 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 - הוא הסעיף הראשון לפרק ג' לחוק הנ"ל, שכותרתו "קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" - קובע כי: "מוקמת בזה קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים".
יצוין כי אף דברי החקיקה שציטטה העותרת בסיכומיה - פקודת המשטרה, תשל"א-1971, ו-חוק רשות הספנות והנמלים, תשס"ד-2004 - נוקטים בלשון דומה.
21.  עינינו הרואות, כי המחוקק ידע גם ידע להשתמש בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כאשר הורה על הקמת תאגיד סטטוטורי - במסגרת דבר חקיקה ראשי.
כאשר משווים את ההוראות הנ"ל להוראה נשוא הדיון כאן - המופיעה במסגרת חקיקת-משנה - המנוסחת בצורת "סביל" והמטילה את הקמת התאגיד על צדדים שלישיים, שהם עצמם חברות פרטיות (חברות הביטוח), עולות תהיות מהותיות בשאלה האם בהוראה זו התכוון המחוקק - מחוקק המשנה - להקים תאגיד סטטוטורי. זאת, אף בטרם נדרש למהותה של המשיבה - שהראיות שהובאו בעניין זה יש בהן להצביע על מסקנות סותרות.
לפיכך, בהתאם להלכה הפסוקה - ובהתאם להגיונם של הדברים - לא שוכנעתי כי על בית המשפט לקבוע כי הגוף המוקם מהווה "תאגיד שהוקם בחוק". הצהרה כאמור, יש בה משום פגיעה שאינה במקומה - הן בזכויות ובחובות של אותו גוף והן בזכויות ובחובות של אחרים כלפיו. על פגיעה כזו להיעשות באופן ברור וחד-משמעי לפי הוראות שייקבעו בחקיקה הראשית.
סיכומו של דבר: המשיבה אינה מהווה "תאגיד שהוקם בחוק", שחוק חובת המכרזים חל עליו.
22.  לאור מסקנתי לעיל, מתייתר הדיון הן בשאלה האם מהווים "שירותי חקירה" "עבודה הדורשת יחסי אמון מיוחדים", הפטורה מחובת קיום מכרז פומבי - בהתאם להוראות תקנות חובת המכרזים; והן בשאלת סמכותה העניינית של ערכאה זו לדון בעתירה בכללותה, מחמת שהמשיבה אינה "רשות" כהגדרת סעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים.
יצוין כי טענה אחרונה זו הועלתה לראשונה בסיכומי המשיבה, ומטעם זה יש לראות בה "הרחבת חזית" אסורה.
 
התוצאה
23.  העתירה נדחית על כל הסעדים המבוקשים בה.
העותרת תשלם למשיבה שכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ש"ח + מע"מ ובצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כן תשלם העותרת למשיבה הוצאות משפט לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המשיבה תפנה למזכיר הכללי של בית המשפט בעניין זה.
המזכירות תישלח העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.
 
 
ניתן ביום ח' באב תשס"ז (22 אוגוסט 2007), בהיעדר הצדדים.