|
ת"א (תל-אביב-יפו) 48501/05 - צמח משה נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח . תק-של 2007(3), 4295.
========================================
ת"א (תל-אביב-יפו) 48501/05 - צמח משה נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוחשלום תל-אביב-יפו
ת"א (תל-אביב-יפו) 48501/05
צמח משה
נ ג ד
המאגר בע"מ - חברה לבטוח
בית משפט השלום תל-אביב-יפו
[15.07.2007]
כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר
בשם התובע - עו"ד ענבר משה
בשם הנתבע - עו"ד ברטוב אורית
פסק דין
בפני הכרעה בשאלה האם חבה הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין תאונות דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "פלת"ד").
הצדדים וטיעוניהם
טענות התובע לעניין חבות הנתבעת על פי כתב התביעה
עניינה של התובענה בשתי תאונות שבהן נפגע התובע ונגרמו לו נזקי גוף, כאשר בזמנים הרלוונטיים לתאונות הוא השתמש ברכבים שהשימוש בהם היה מבוטח אצל הנתבעת.
התאונה הראשונה: (סעיף 3 - 4 לכתב התביעה)-
ביום 28.4.01 נפגע התובע בתאונת דרכים בבת ים, בעת שנהג בקטנוע מספר 12-040-24 ביום התאונה השימוש בקטנוע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה מספר 3010092560100.
לכתב התביעה צורפו העתק צילומי של אישור המשטרה,.
בעקבות התאונה נפגע התובע בכל החלק הימני של גופו והוא הובהל לבית החולים "וולפסון" בחולון. בבדיקתו בחדר מיון אובחן, כי התובע סובל מרגישות במישוש ברגל ימין והגבלה בתנועות. בוצעו לו בדיקות והוא שוחרר לביתו עם המלצות לקחת תרופות נגד כאבים, מעקב רופא אורטפד ומנוחה.
התאונה השניה: (סעיף 8-9 לכתב התביעה) P
ביום 22.1.04 נפגע התובע בתאונת דרכים נוספת בת"א, בעת שנהג בקטנוע מספר 3990250 ביום התאונה השימוש בקטנוע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה מספר 3030311610300 לכתב התביעה צורפו העתק צילומי של אישור המשטרה.
בעקבות התאונה החל התובע לסבול מכאבים עזים וסבל רב והוא נאלץ לעבור שורה ארוכה מאוד של בדיקות, ניתוחים וטיפולים רפואיים.
בעקבות התאונה הובהל התובע באמצעות אמבולנס של מד"א לבית חולים איכילוב בת"א והוא אושפז שם במשך 7 ימים, מיום 22.1.04, (יום התאונה) ועד ליום 28.1.04.
בסיכום המחלה נרשם בין היתר כדלקמן: "בן 32 התקבל למחלקתנו באופן דחוף מחדר מיון לאחר שהיה מעורב בת.ד. נחבל בראשו, רגל שמאל ויד ימין עם סיפור של איבוד הכרה. רגליים פצע מעל ברך שמאל. ידיים פצע עם פגיעה של גיד אקסטסור של אצבע 3 כף יד ימין... החולה עבר תפירה ע"י רופא אורטופד במיון תפירה של גיד באצבע 3 כף יד ימין ועבר תפירה של פצע ברגל שמאל והושאר נקז ותפירה של פצע באף ע"י רופא פלסטיקאי. החולה אושפז ליחידת טראומה להשגחה".
טענות הנתבעת בכתב ההגנה לעניין החבות
הנתבעת טענה כי הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני לפיו יבדק התובע בבדיקת פוליגרף ביחס לתאונה מס' 1. הנתבעת עומדת על קיום ההסדר הדיוני בין הצדדים כפי שהוסכם ,נחתם ובא לידי ביטוי בהסכם דנן ולפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להורות לתובע להיבדק בבדיקת פוליגרף ו/או לחילופין למחוק ו/או לדחות את תביעתו.
סעיף 3 לכתב התביעה שעניינו התאונה הראשונה, הוכחש. הנתבעת הכחישה את עצם קרות ארוע התאונה ואת נסיבותיה הנטענות. כך גם הכחישה הנתבעת את סעיף 4 לכתב התביעה לרבות הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת לבין התאונה נשואה הדיון .
באשר לתאונה השניה (סעיפים 8-9 לכתב התביעה), הכחישה הנתבעת את האמור בסעיפים 8 ו- 9 הנ"ל ככל שיש בהם להטיל חבות כלפי הנתבעת.
בסעיף 16 לכתב ההגנה כפרה הנתבעת באירוע התאונות בכתב התביעה ובחבותה ועומדת על קיום בדיקת הפוליגרף לה הסכים התובע.
דיון והכרעה
לאור טענות הנתבעת בדבר העדר החבות פוצל הדיון ונשמעו ראיות בעניין זה. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואחיו מר צמח ניסים.
התובע נשאל בחקירה ראשית איך התאונה הראשונה והשיב כי היא קרתה בבת ים כשהתובע רכב על קטנוע 50 סמ"ק ואינו זוכר מה קרה.(ע' 5 ש' 6-7).
בחקירה נגדית כשנשאל התובע היכן בבת ים ארעה התאונה הראשונה הוא משיב שאינו זוכר, אך הוא זוכר שהחליק על שמן אבל לא זוכר באיזה רחוב ארעה התאונה. התובע אינו זוכר כיצד הגיע לבית החולים.
באשר לתאונה השניה יודע התובע לספר כי ארעה בשנת 2004 כאשר נסע ברח אבן גבירול נסע ישר היה רעש של סירנה הסתכל שמאלה והוא התנגש ברכב שהיה לפניו (ע' 5 ש' 10-11).
התובע עונה לב"כ בחקירה ראשית כי היה לו ביטוח בשתי התאונות (ע' 5 שורה 4). בחקירה נגדית נשאל התובע: P
"ש. נגרם נזק לאופנוע בתאנה מ 2001 ?
ת. אני לא זוכר
ש. תעודת ביטוח, אתה שילמת עבורה?
ת. מתי שכל תעודה נגמרת לי אני משלם.
ש. האם אתה שילמת עבור התאונה מ 2001 ?
ת. אני משלם בדרך כלל את החובה שלי.
ש. ולאיזה תקופה הייתה ?
ת. אני לא זוכר. פעם נגמר לי אני עושה של חודש פעם של חצי שנה.
ש. למה בצורה כזו?
ת. כי אין לי כסף לעשות לשנה.
ש. היו עדים לתאונה הראשונה ?
ת. אני לא זוכר" (ע' 23 ש' 1-12).
אמינות התובע
התובע נשאל בשאלה 11 לשאלון שנשלח אליו האם ארעה לו תאונה כלשהי לפני התאונה נשוא כתב התביעה (נ/1) והשיב ככל הזכור לו בשנת 2000 (נ/3). הנתבעת הגישה טופסי מידע של משטרת ישראל מהם עולה כי בנוסף לתאונות נשוא תיק זה היה התובע מעורב בתאונה מיום 23/1/92 ;10/2/98 ; 26/2/98 ; 9/6/98; 1/12/98; 29/3/00;13/11/00 11/12/00 ;16/4/01; 28/4/01 ; 19/1/03; 22/1/04. רק בחקירה נגדית מודה התובע במעורבותו בתאונות הללו.
הנה כי כן מסתבר שהתובע השיב תשובה שקרית בתצהיר, שכן מדו"ח המשטרה עולה כי לפני התאונות נשואות תיק זה התאונות מיום 28/4/01 והתאונה מיום 22/1/04 היה התובע מעורב בשמונה תאונות.
התובע הצהיר כי היה מעורב רק בתאונה אחת, בשנת 2000.
בסיכומיו, כותב ב"כ המלומד של התובע כי לנתבעת שתי טענות הגנה בשאלת החבות:
האחת: האם הסכים התובע לבדיקת פוליגרף והשניה: הכחשת עצם קרות התאונות. P
באשר לבדיקת הפוליגרף התגלעה בין הצדדים מחלוקת בדבר טופס שנחתם בידי התובע שבו הוא מסכים לכאורה לעבור בדיקת פוליגרף בקשר לתאונה הראשונה. התובע טוען שהוחתם על הטופס במרמה על ידי החוקר שהוא שלוח של הנתבעת, ולכן אין תוקף משפטי להתחייבות. לעניין הפוליגרף חשיבות משנית להכרעה בעניין חבות הנתבעת ולכן טעה ב"כ התובע שייחד לעניין זה חלק ניכר מסיכומיו.
לעניין הכחשת התאונה מסתפק התובע באמירה הכללית שהרים את נטל השכנוע ואת נטל ההוכחה, באשר לשתי התאונות שאירעו לו, הן בעדותו שלא נסתרה בחקירה נגדית, הן מכח המסמכים הרפואיים שצורפו לתביעתו והמוכיחים את התאונות, והן שהנתבעת כלל לא פגעה במהימנותו בחקירתו הנגדית לטעמו וגם תמליל השיחה שבין התובע לחוקר מטעם חברת הביטוח אין בו כדי לסייע לנתבעת או לתמוך בהכחשת החבות. לשיטתו של התובע הכחשת החבות ע"י הנתבעת באה בעקבות ריבוי התאונות שעבר, עובדה המוסברת בכך שהתובע רוכב על עם קטנוע-אופנוע וחלק מהתאונות אירעו לו כשעבד כשליח על קטנוע.
עם כל הכבוד לב"כ המלומד של התובע, טענתה העיקרית של הנתבעת הייתה העדר חבות בשל העובדה שהתובע לא הוכיח כי בעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה וכי במועד כל אחת מהתאונות היה בעל רשיון נהיגה תקף. לטענות אלה לא השיב התובע כלל ועיקר.
חבותה של הנתבעת כמבטחת נגזרת מכך שהתובע החזיק בידו פוליסה בהתאם לסעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל 1970 (להלן: "פקודת ביטוח רכב מנועי")
מנגד, בהתאם לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי חובתו של התובע כמשתמש ברכב ששימושו ברכב יהיה מכוסה בפוליסה בת תוקף. כך גם בהתאם לסעיף 7 ס"ק 3 וס"ק 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 שעניינו הגבלת זכאותם של נפגעים:
לא יהיה זכאי לפיצויים מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו למעט רישיון שפגע מחמת אי תשלום אגרה; ומי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב, בהתאמה.
הנה כי כן, כדי שהתובע יהיה זכאי לפיצויים (או כדי שהפיצויים לא ישללו ממנו) על פי החוק עליו להוכיח כי היה בעל רישיון נהיגה ובעל ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי.
הכלל הוא שנטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות. הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. אשר על כן התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתה. (ראה יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי הוצ' דיונון 2003 עמוד 1512)
"הקביעה מי מבעלי הדין נושא בנטל השכנוע נעשית על בסיסם של שני כללים יסודיים:
האחד המוציא מחברו עליו הראיה ויכול שיהיה זה התובע ויכול שיהיה זה הנתבע והכלל השני דיני הראיות הולכים אחרי הדין המהותי הן לעניין הוכחות יסודות העילה/ ההגנה והן לעניין הפרכתן של חזקות......
לעניין השאלה מיהו המוציא מחברו הולכים דיני הראיות אחרי הדין המהותי לאמור: על מנת לקבוע אלו הן העובדות שהתובע נושא בנטל השכנוע לגביהן יש לבחון את הוראת החוק המקימה את עילת תביעתו ועל התובע יהיה להוכיח - כשהוא נושא בנטל השכנוע - את כל יסודותיה של עילת התביעה חיוביים ושליליים כאחד. P
והוא הדין לגבי הנתבע: על מנת לקבוע אלו הן העובדות שהוא נושא בנטל השכנוע לגביהן, יש לבחון את יסודותיה של טענת ההגנה שהוא מעלה; ועליו יהיה להוכיח - כשהוא נושא בנטל השכנוע - את כל רכיביה של טענה זו
נטל השכנוע הוא הנטל הכללי, ולעד הוא רובץ על כתפיו של התובע. כך חיווה דעתו כבוד הנשיא אגרנט בד"נ 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פד"י כד(2) 229, עמוד 290 (להלן עניין נוימן):
"אמנם בדרך רגילה לא יעבור נטל השכנוע, במשך המשפט, מצד לצד והוא יישאר מונח, עד הסוף, על שכמו של מי שנושא בו בתחילה. אולם כפי שיתבהר להלן, יכול שבמהלך הדיון, תקום בנוגע לעובדה שיש עליה מחלוקת, חזקה מן הדין, הפועלת לטובת הצד שנשא קודם לכן בנטל השכנוע לגביה ואשר כוחה הוא להעביר את הנטל הזה ליריבו..."
נטל הבאת הראיות הוא הנטל הנלווה לנטל השכנוע. כאשר עובר הנטל אל הנתבע, עובר הוא במשקל אשר תלוי בטיב ההוכחה הלכאורית שהביא התובע. ככל שההוכחה הייתה משכנעת יותר, ירבוץ נטל כבד יותר על כתפיו של הנתבע:
"התובע הוא גם החייב לפתוח בהוכחותיו ופירוש הדבר, שעליו להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. כזהו נטל הבאת ההוכחות מבחינתו של התובע וברור שאם לא השכיל להרימו, די בכך, כדי שיצא מפסיד במשפט. השלב הבא הוא: אם הצליח התובע במשימה האמורה, כי אז עוברת החובה מספר 2 לנתבע." (שם, עניין נוימן בעמוד 291)
נטל הבאת הראיות רובץ אפוא על כתפי הנתבעת, ונטל השכנוע רובץ כאמור על התובע. הדבר אינו שונה כשמדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
ר' פסיקת ביהמ"ש המחוזי בירושלים בת.א 1401/98 אחמד אבו טעימה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ואח' באותו מקרה דחה בית המשפט המחוזי תביעת קטין על פי חוק הפלת"ד, מן הטעם כי התובע לא הרים נטל הראייה וכנובע מן הסתירות שנותחו שם באשר לנסיבות הפגיעה. ביהמ"ש קבע שם כי אכן התובע נפגע בגופו במועד הנטען ואולם לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו ובשל הגרסאות הרבות והסותרות.
ר' גם ת.א. מחוזי חיפה 1040/95 מוהנד רושי דגלס נ' טאטור זיאד גמאל וסהר חב' לביטוח. ר' גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין ע"א 1053/00 ג'ורג' וקנין נ' רשות הנמלים. ר' ת.א.(שלום ת"א) 43904/01 נגר אורית נ' קרנית שם דחה ביהמ"ש תביעת התובעת על פי חוק הפלת"ד מן הטעם שעדות התובעת התבררה כלא מהימנה והתובעת לא הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה. ר' גם ת.א.(שלום הרצליה) טל נ' הפניקס ואח' גם במקרה זה תביעת התובע על פי חוק הפלת"ד נדחתה בשל הסתירות בגרסאותיו המשתנות ועל כן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו.
כאמור, חבותה של הנתבעת נגזרת מכך שהיא תהיה מבטחת כמשמעות היגד זה בפקודת ביטוח וחבותה נגזרת מכך שתובע פוליסה המכסה את חבותה. לפיכך על התובע מוטל נטל השכנוע להראות כי הייתה ברשותו פוליסה בת תוקף ופוליסה כאמור תקפה על פי תנאיה רק אם בידי התובע רשיון נהיגה (או היה בעל רשיון כאמור ב 12 החודשים שלפני כל אחד מהארועים התאונתיים). חובה ראשונית זו של התובע מתעצמת נוכח הכחשת הנתבעת בדבר חבותה הביטוחית. P
למרות שהתובע הודיע בבית המשפט כי יש בידו תעודות ביטוח חובה תקפות למועדים הרלוונטיים של התאונות נשואות התביעה דנן, תעודות כאמור לא הוצגו. כך גם כפי שהובהר לעיל מהחקירה הנגדית של התובע עלה כי לא נהג לחדש את הביטוח לשנה שלמה אלא לתקופות מוגבלות מפאת חוסר במזומנים.
לא זו אף זו, מסיכומי הנתבעת עלה בבירור כי טענת העדר חבות נסמכת על כך שהתובע לא הציג את תעודת ביטוח החובה. התיעוד היחיד שלתובע היה ביטוח הוא רישום בטופס מידע על תאונות הדרכים של משטרת ישראל. כמובן שאין בטופס מידע זה כדי להעיד על קיומו של ביטוח. אשר על כן, לאור טענות אלה אפילו נשמט הדבר מהתובע היה עליו לעתור לצירוף התעודות במסגרת תשובה לסיכומי התובע או לבקש להגישם לאחר הגשת סכומי הנתבעת. התובע לא עשה כן.
לפי דברי התובע בחקירה הראשית לשאלה האם יש לו תעודת ביטוח תקפה ורשיון לרכב המתיחסים לתאונה מ - 2001 משיב התובע שיש לו הכל ואין לו בעיה להמציא את המסמכים האמורים (ע' 21 ש' 1-2). העובדה שהתובע לא צרף את פוליסות הביטוח הרלוונטיות ולא אישור שבידו רשיון נהיגה תקף למועדים הרלוונטיים היא הנותנת שלמרות הצהרתו אין בידו להמציא מסמכים אלה.
ההלכה היא שאי הבאת מסמך מהותי העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת הראיה כך בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736, נאמר:
"מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו".
אין זאת כי אין בידו של התובע האפשרות להציג את תעודות ביטוח החובה בנות התוקף למועדים הרלוונטיים. ולכן אין מנוס אלא לקבוע שהתובע לא הוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי את חבותה של הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח על פי הפוליסה.
הגם שהתובע הציג תעודות חדר מיון מהמועדים הרלוונטיים וטופסי מידע של משטרת ישראל המעידים על דיווח למשטרה על תאונת דרכים במועדים הרלווטיים. אין בכוחם כדי לחייב את הנתבעת שחבותה נגזרת מעובדת היותו של התובע מבוטח בפוליסה תקפה ובעל רשיון נהיגה. יש לזקוף לחובתו של התובע גם את העובדה שהצהיר לא אמת בתצהירו כמובהר לעיל. אשר על כן, אין מנוס מהמסקנה כי התובע לא הוכיח את חבותה של הנתבעת ולכן דין תביעתו להידחות.
התוצאה היא שהתביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט אליהן יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 5,000 ₪.
ניתן היום כ"ט בתמוז, תשס"ז (15 ביולי 2007) בהעדר הצדדים P
מראה מקום:
ת"א (תל-אביב-יפו) 48501/05 - צמח משה נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח
תודה לכל חברי ספא גני אירועים |
|
.gif)
